אורורה אייזל
״אתה לא צעיר מדי בשביל למות?"
בהיסוס יצאתי מדלת הפלדה והבטתי בגורדי השחקים הענקיים בעיניים גדולות. בזמן שהרוח העיפה את שערי לאחור, נהניתי מהאוויר המרענן כאן למעלה לרגע קצר.
בהתחלה חשבתי שזו בדיחה כשהעוזר האמיתי של דיימון אמר לי שהוא מחכה לי על גג החברה.
אבל למעשה, שם הוא עמד.
בקצה המעקה.
"דיימון!" קראתי לו, ואז הוא פנה אליי וחייך אליי בחום. לאחר מכן הוא הושיט את ידו לעברי והביט בי במזמין.
על מה הבחור הזה חלם?!
"אתה טיפש?! אני לא רוצה למות!" צרחתי אליו מעט בפאניקה ופקחתי את עיניי בכעס.
"את סומכת עליי?"
"מה?!"
"אורורה. את סומכת עליי?"
נשפתי לאט ולא האמנתי שבאמת העזתי צעד אחד קדימה. בצעדים זהירים הלכתי לעבר דיימון, שעדיין החזיק את ידי.
"אני שונאת אותך," מלמלתי בזעם כשהגעתי אליו.
"אני יודע," הוא ענה לי משועשע, תפס את ידי ומשך אותי אליו. נושמת בכבדות, תפסתי את החולצה שלו בידי הפנויה ועצמתי את עיני מפחדת.
זה היה מטורף.
היינו בראש גג לא מאובטח. צעד שגוי ואתה נופל אל המוות.
"פקחי את העיניים," לחש דיימון לאוזני, ואז פשוט נדתי בראשי.
"את לא תצטערי על זה," הוא אמר, מצחצח ברוגע את שיערי לאחור. כשהתדעתי למשפט, חיוך קל התגנב על פניי.
נשמתי עמוק לשאוף אוויר לפני שאחזתי את כל האומץ שלי ופקחתי לאט את עיניי.
דיימון צדק. לא התחרטתי.
השמש שקעה לאט עם צבעים יפים מאחורי כל גורדי השחקים.
הלב שלי דפק כמו מטורף ולא האמנתי למראה עיניי.
בחיים שלי לא ראיתי דבר כל כך יפה. זה היה מדהים.
"את אוהבת את זה?" דיימון שאל אותי בשקט כשהוא חיבק אותי חזק מאחור. לאט הנהנתי בראשי והשענתי את ראשי על החזה שלו.
הייתי רוצה פשוט לשכוח הכל ולהישאר כאן לנצח.
איתו.
"את רעבה," דיימון שבר לפתע את הדממה לאחר שהשמש כמעט שקעה. צחקתי בשקט והנהנתי בראשי.
"אתה יודע בדיוק על מה אני חושבת," אמרתי בחיוך, ואז דיימון הוביל שערה מאחורי אוזני.
"בואי נמהר לפני שתנשכי לי את היד שוב", הוא עונה לי בצחוק ומשך אותי בחזרה ליציאה ביד.
YOU ARE READING
נכנעת לאפלה
Romanceאורורה חיה את חייה בשלווה וברוגע עד לאותו היום שבו פגשה אותו. בפעם הראשונה בחייה כף רגלה נחתה במכון האגרוף שבבעלות אביה. אביה אסר עליה לבקר שם עוד מאז ילדותה מסיבה גלויה,היא מעולם לא הבינה למה אביה נגד זה. זה רק מכון אגרוף,אחרי הכל. אבל שהיא פגשה או...
