נכנעת לאפלה

פרק 27

אורורה אייזל

אחרי שהדבר המוזר הזה קרה, הסתכלתי בפאניקה על ולנטינו, שהביט בי המום באותה מידה. הוא מיד הוציא שוב את האקדח וסימן לי בידו שעלי לצאת מהמכונית.

מה שעשיתי מיד.

שנינו יצאנו בשקט ובזמן שולנטינו רץ לאחור אל תא המטען בצד השני, רצתי לשם על הצד שלי. שם הסתכלתי על ולנטינו, שהאקדח שלו כבר היה מוכן ואז פתח את תא המטען. כשהיא נפתחה לאט, הסנטר שלי נפל באורך שני מטרים כשהבנתי מי שוכב שם.

הייתה שים אישה, דחוסה יחד עם גליל התחבושת בידה, בתא המטען הזה.

"הפתעה!" אמרה הילדה בעצבנות וצחקה בשקט. אבל כשהיא הבינה שלא ולנטינו ואני לא צחקנו, היא כחכחה בגרונה בשקט והפסיקה לחייך.

״ביאנקה?!" אמר ולנטינו בהלם, הסתכלתי עליו מבולבלת ומבינה איך הוא הסתכל עליה בעיניים גדולות. ואז הסתכלתי שוב על האישה, שהתיישבה נאנקת ואז יצאה מהמכונית.

היא הייתה יפה להפליא. זה היה הדבר הראשון ששמתי לב אליה. עיניים גדולות וחומות, שיער גלי וארוך ורגליים ארוכות מהממות.

כאילו, לעזאזל. היא בהחלט הייתה 11 מתוך 10.

"לא ראיתי אותך הרבה זמן, טינו. הכל בסדר אצלך?" היא שאלה אותו במבטא החזק שלה, ולנטינו כעס לאט. אבל לא היה אכפת לה בכלל והביטה מסביב בפליאה.

"אני מעדיפה לא לשאול למה יש אנשים מתים ואתה רטוב", היא אמרה ואז הביטה בי בחזרה בחיוך רחב.

היא מחייכת למרות שיש פה גופות? לעזאזל שוב.

"אתם אחים?" לאחר מכן שאלתי אותה מבולבלת, כשביאנקה צוחקת בקול וולנטינו תופס את מצחו מותש.

"אחים? לא, בהחלט לא...אני ארוסתו".

הסתכלתי עליה משותקת ולא יכולתי לעשות כלום באותו הרגע. העיניים שלי גדלו מעט בעוד הלב שלי נשבר לאלפי חתיכות. הידקתי את ידיי לאגרופים והרגשתי כמו קומץ של אכזבה, אבל, כעס ולמעשה הכריע אותי בקנאה פתאום.

״ביאנקה!" אמר לה ולנטינו בהתראה, משכה קלות בכתפיה וציחקקה ברכות. השפה התחתונה שלי רעדה קלות כשהבטתי בולנטינו. הוא הסתכל על ביאנקה במבט קטלני, אבל כשהוא הביט בי, הבעות פניו מיד נעשו רכות יותר.

״תביני א-." הוא גם רצה להצדיק את עצמו בצורה שערורייתית, אבל מיד קטעתי את האידיוט הזה.

"אתה מאורס?! מה אתה צוחק עליי!?!" צעקתי עליו בזמן שאחזתי את כתפו בפראות. הוא הרים את זרועותיו למעלה וניסה להסיט את המכות שלי, אבל כעסתי כל כך עד כך שאף אחד לא יכול היה לעצור אותי עכשיו. אפילו לא הוא.

"ביאנקה, תסבירי לה!" אמר ולנטינו בייאוש, ואז תפס את ידי ומונע ממני לקרוע את ראשו.

"זה כל כך נחמד לראות שמישהו סוף סוף שולט בך," אמרה ביאנקה הזו משועשעת, הסרתי מיד את ידי מולנטינו המשכתי לנסות להרוג אותו בעיניים. למה זה אף פעם לא עובד?!