נכנעת לאפלה

פרק 62

אורורה אייזל

״כשתקום, אני מבטיחה שאקנה לך כמה אוכל שתרצה".

ביפ.

"בבקשה, פשוט קום."

ביפ.

מותשת, נאנחתי והסתרתי את פניי מאחורי הידיים. דיברתי עם סם במשך שעות כדי לקבל ממנו תגובה, אבל הוא ישן שינה עמוקה.

לאחר התאונה, ולנטינו לקח אותנו ישירות לבית חולים סמוך. סם טופל ישירות על ידי רופאים, למרות שנאלצתי לחכות שעות בחוץ להודעה.

לא ידעתי אם הוא ישרוד את זה.

האם אחי הקטן יפקח שוב את עיניו.

ולנטינו גם הכריח אותי להיבדק על ידי רופא, שכן התאונה פגעה גם בי קשות. אבל מכיוון שסירבתי, מכיוון שיכולתי לחשוב רק על סם, הוא תפס אותי בסוף ונשא אותי לרופא.

בזמן שחיכינו להודעה על סם, כבר לא דיברנו זה עם זה קצת. ידעתי שולנטינו מרגיש אשם. וידעתי שרגשות האשם שלו אוכלים אותו מבפנים. הוא כנראה התבייש לדבר איתי. אבל באותו רגע פשוט לא יכולתי לחשוב על ולנטינו יותר. צדקתי שלא דיברנו אחד עם השני. הייתי צריכה את הרוגע הזה.

לאחר שהרופא סוף סוף יצא מהטיפול, הוא הבטיח לנו שסם בסדר. הוא סבל מאוד עקב הנזק, אך לא יעמוד לו סכנת חיים. ייקח רק קצת זמן עכשיו עד שהוא יקום ויחזור על רגליו.

עכשיו הוא שכב במיטת בית החולים, מוקף בציוד רפואי, ואני ישבתי ממש לידו ליד המיטה. מחזיקה את ידו הקרה במשך שעות.

רק לאחרונה הודעתי ​​למשפחה שלי מה קרה. הם רק היו בדרכם, אבל עדיין היו צריכים זמן להגיע כי המרחק של הערים היה רחוק מדי.

וולנטינו?

הוא נשאר לצידי עד שסם הובא לחדרו.

"אני חייב לעשות משהו. תישארי בחדר ליד סם בזמן שאני הולך. מיקמתי ‏ גברים בבית החולים, אל תדאגי..."

נשיקה על המצח ואז הוא נעלם.

לא ממש אכפת לי מה הוא צריך לעשות. רק רציתי להישאר לצידו של סם.

נקרעתי ממחשבותיי באלימות כששמעתי חבטה חזקה מאחורי הדלת. התעוותי קלות והסתובבתי מבולבלת לזו כשהיא נפתחה לאט.

"דיימון?!"

הוא סגר שוב את הדלת ישירות וניגש אליי עם פרחים בידו. קמתי במהירות מהמיטה והסתכלתי על הבחור מבולבלת.

"מה אתה עושה פה?!״

"רציתי לראות אותך."

הסתכלתי בזעם כשהוא שם את הזר על השולחן והתקרב אליי.

"איך ידעת-"

"זה לא משנה עכשיו. בהחלט הייתי חייב לראות אותך. הייתי צריך לראות במו עיני שאת בסדר," הוא קטע אותי והביט בי בדאגה.