נכנעת לאפלה

פרק 15

אורורה אייזל

האיש הזה, שכנראה היה גדול ורחב יותר מכמה דלתות, השפיל את מבטו אליי בצורה קטלנית ואפילו התקרב אליי צעד אחד. בלעתי את רוקי בחוזקה.

"לא ראית אותי," לחשתי לו, הסתכלתי עליו וצעדתי צעד ארוך הצידה. כשהוא רק הביט בי בשקט ולא זז, תפסתי זאת כאישור ומיד רציתי לרוץ על פניו. אבל לפתע הוא תפס אותי בזרוע ומשך אותי אחורה בחוזקה. הצמידתי את עיניי זו לזו כאשר נלחצתי אליו במלוא הכוח ולאחר מכן הוא לחץ את ידיו בחוזקה סביב זרועותיי.

"נו באמת!" אמרתי בייאוש, מנסה להשתחרר מאחיזתו בכל כוחי. אבל הוא כמובן לא הקשיב לי וגרר את שנינו ממחבואי.

"בוס!" אמר הדלת הזו והוביל אותי לאמצע האולם, שם התרחש כל ההצגה. מיד כל העיניים עפו אלינו. כל גבר בחדר בהה בי כאילו הייתי חייזר חצי עירום עם שלושה שדיים.

אבל התעלמתי מהגברים האלה ומיד הסתכלתי על ולנטינו. הוא עדיין הוחזק ועכשיו אפילו היה לו חתך בלחי. כשהוא גם ראה אותי, הוא פקח את עיניו והביט בי בצורה מדהימה. הוא היה מופתע. הוא כנראה חשב שנעלמתי מזמן.

הפתעה, מטומטם!

"מי זה?!" שאל גוסמן, עצבני ורותח בו זמנית, בעוד הוא אעביר את מבטו מולנטינו אלי. מיד הבחנתי בולנטינו מתכווץ והצמיד את שפתיו זו לזו בזעם. העיניים שלו ממש כבר ירקו אש כשהאיטלקי מטר 1.90 התקרב אליי יותר ויותר.

״מצאתי אותה מאחור," אמרה לו הדלת האנושית ונשכחתי את הלחי הפנימית שלי.

כשגוזמן בא לעמוד מולי ובדק אותי, לא הסתכלתי בעיניו לשנייה אחת. העיניים שלי היו כל הזמן רק על ולנטינו, שלאט לאט איבד שוב את השליטה ועוד.

וכשגוזמן ליטף את פני לצדדים בידו, ולנטינו פרץ לגמרי.

"שלא תעז לגעת בה! אם אתה אפילו תסכל עליה לא נכון, גוזמן-..." צרח ולנטינו בחוזקה לצדו, ואז גוסמן הזעיף את מצחו בבלבול והביט שוב ​​ולנטינו. וכשהבין כמה ולנטינו מתוח ומלא תוקפנות, הוא התחיל פתאום לחייך.

"אז אתה כבר יודע," אמר אז גוזמן והביט בי שוב. והפעם גם הסתכלתי עליו. כשעינינו נפגשו, הלב שלי נעצר לשנייה. כי לא הסתכלתי בעיניים של אדם נורמלי. לא בהחלט לא. העיניים האלה פשוט הקרינו מוות טהור.

"איך קוראים לך, בלה?" הוא שאל אותי ואז הורה לדלת האנושית לשחרר אותי. כשהצלחתי להזיז שוב את הידיים שלי בחופשיות, לקחתי במהירות צעד אחורה והסתכלתי בולנטינו לעזרה.

הוא לא הסיר את עיניו ממני לשנייה והביט בי בכעס מלא. אבל גם אם הוא רק היה רוצה להראות את עצמו חזק, יכולתי לראות מה באמת קורה בו.

הוא היה מודאג.

"שאלתי אותך משהו," אמר גוזמן ועמד מאחורי. כשהרגשתי את פלג גופו העליון על גבי, בלעתי רוק בחוזקה וקימצתי את ידי לאגרופים. לא רציתי לענות לו. לא רציתי לתת לו את מה שהוא רוצה ממני. גם אם זה לא היה הדבר הכי חכם להתנגד לו באותו רגע.