נכנעת לאפלה

פרק 18

אורורה אייזל

"פתחי אותו," אמר ולנטינו, למרות שעדיין הסתכלתי עליו מעט בספקנות.

"אני מעדיפה לא לשאול איך אתה בכלל יודע שזה יום ההולדת שלי היום. אחרי הכל, סטוקר אף פעם לא חושף את הסודות שלו, נכון?" שאלתי אותו, ואז צחקתי קלות.

"יש לי רק את אנשי הקשר שלי. לא יותר," הוא אמר, ואז הרמתי את גבותיי.

"מצמרר," אמרתי בשקט ואז הסתכלתי שוב בתיק הכבד שהיה מונח על ברכי. לאט לאט הושטתי יד לתוכו והוצאתי משהו כמו קופסה. כשהבנתי מה זה, פקחתי את עיניי בהלם.

"ידעתי שאת לא אוהבת מתנות יקרות. בגלל זה הבאתי משהו שאת יכולה לעשות איתו משהו," אמר ולנטינו, בזמן שהבטתי בקופסת הציור נדהמת למדי. דבר כזה עולה למעשה כ-400$ וממש לא קל להשיג. תמיד רציתי משהו כזה, אבל בשביל זה הייתי צריכה למכור את התחת שלי. אבל אפילו אז לא יכולתי לקבל את זה.

"לא עשית את זה!" אמרתי נרגשת לגמרי והסתכלתי מקרוב על הקופסה. אפילו הרחתי את זה לזמן קצר, כשולנטינו צוחק קלות ומביט בי משועשע.

"אבל אל תחשוב שאני לא שמה לב שאתה מנסה לתמרן אותי עם זה!" אמרתי והסתכלתי אחורה לצדו. הוא הרים לאט את גבותיו ואז הביט בי בהתגרות.

"אם את לא רוצה את זה," הוא אמר, אבל לא הצליח לסיים את משפטו כי מיד קטעתי אותו.

"אף פעם לא אמרתי!" אמרתי בבהלה מלאה והנחתי את זרועותיי על הקופסה כדי להגן עליהן מפניו. אחר כך הוא הניד בראשו מעט משועשע והביט בי בחיוך רחב. גם אני הייתי צריכה לחייך קלות, ובאותו הרגע רק רציתי לחבק את הבטן מרוב התרגשות.

״למעשה, לעולם לא אקבל מתנה כל כך יקרה, אבל מכיוון שאי אפשר לשלוח אותה בחזרה וזה יהיה בזבוז, אני מעדיפה לשמור אותה", אמרתי בשמחה גדולה וליטפתי את האריזה עם האגודל.

"למעשה,אני עדיין יכול להחזיר את זה", אמר אז ולנטינו ופתאום רצה להושיט יד לקופסה, אבל מיד פגעתי בידיו.

"ולנטינו," אמרתי לו באזהרה, ואז פתחתי את זוויות פי והוא לאט לאט החזיר את ידיו לאחור.

״זה בסדר, בלה. אני רק צוחק", הוא אמר משועשע, ארזתי בזהירות את הקופסה בחזרה לתיק ואז הנחתי אותה ליד רגלי. רק רציתי להודות לו, החיוך שלו נעלם לפתע ומבטו החליק ממני אל החלק האחורי של החלון, ומיד ידעתי שמשהו קורה.

"מה קורה?" שאלתי את ולנטינו בדאגה, בעודו עדיין מסתכל מאחורי.

"אח שלך."

בהלם פקחתי את עיניי כשלפתע מישהו דפק בחוזקה על החלון בצד שלי. הלב שלי התחיל לדפוק וכבר יכולתי לראות את הלוויה שלי מול העיניים. ואפילו לא הייתה לי הזדמנות לנסות את העטים החדשים שלי!