אורורה אייזל
לקחתי צעד אחורה בפחד כאשר ולנטינו הלך לעברי בצעדים תקיפים. הלב שלי דהר פתאום כשראיתי את היציבה המתוחה שלו והרגשתי את מבט המוות עלי.
יכול להיות שראיתי לא פעם את ולנטינו כועס. אבל הפעם זה בהחלט היה משהו אחר. אני לא יודעת מה זה היה, אבל מעולם לא ראיתי אותו ככה לפני כן.
"ולנטינו-" אמרתי בקול חם כשהוא היה מולי. אבל כשהוא תפס את זרועי בחוזקה ומשך אותי מהר מדי, מיד סגרתי את פי ורק בהיתי בו בעיניים פעורות. כשראיתי את האש בעיניו, נשכתי קלות את הלחי הפנימית שלי, מתרכזת בלהירגע לגמרי.
"עשית טעות ענקית, קארה מיה", הוא אמר במבטא האיטלקי שלו, מה שגרם לי לבלוע את רוקי. רציתי להגיד משהו ולהילחם בו באמת, אבל איכשהו לא הצלחתי. האיש הזה בעצם רק גרם לי לכעוס על פחד והייתי צעירה מכדי למות.
"אין לך מושג כמה כעסתי כששמעתי מה את זוממת היום. את לא רוצה לדעת מה קורה בתוכי, אורורה", הוא אמר בקולו הדומיננטי והעמוק, ורק הסתכלתי עליו. בתדהמה ואף מילה לא יצאה ממני. לאט לאט הוא הניח את ידו מאחורי ראשי והתקרב עם הפנים שלו אלי.
"אין לך מושג," הוא אמר בשקט על שפתיי בעודו מביט בהן בחמדנות. הלב שלי באמת רצה לקפוץ מהחזה שלי כשהוא הסתכל עליי ככה.
"עזוב אותי,ולנטינו." לבסוף חזרתי לעצמי וניסיתי להסיר ממני את האבן הזו. הוא הניח את ידו על הירכיים שלי והצמיד אותי אליו. הוא רק צחק בשקט, הסתכלתי עליו מבולבלת וקימטתי את המצח שלי.
״בואי איתי", אחר כך הורה לי, לקח את ידי בידו ופשוט משך אותי איתו. פתחתי את עיניי בהלם וניסיתי לשווא לשחרר את ידי מידו.
"אני רצינית, ולנטינו! עזוב אותי!" אמרתי לו בכעס, בזמן שהוא פשוט התעלם ממני ומשך בין הקהל לכיוון היציאה.
"ולנטינו!" אמרתי בקול רם, קורעת את ידי מידו בכל כוחי ומיד נעצרת במקומי. למזלנו, בהיותנו במקום נידח, לא משכנו את תשומת הלב של האנשים בהמולה. אחרת זה באמת יהיה קצת מצחיק.
"אתה בכלל מודע לאיזה אדיוט אתה?!" שאלתי אותו בכעס בזמן שהוא הסתובב אליי והרים את גבותיו.
"אתה לא יכול פשוט להיעלם, לחזור, להיעלם ושוב פעם לחזור! מעל הכל, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה!" צעקתי עליו קלות בזמן שהוא רק בהה בי בשתיקה.
"אני לא הצעצוע שלך," אמרתי בכעס בעודי מכווצת
את אגרופי באגרסיביות.
"אף פעם לא אמרתי את זה, בלצ׳ה. אני יודע מה הערך שלך ותאמיני לי, לעולם לא אראה אותך כצעצוע." הוא אמר הפעם בצורה רגועה יותר והלך לעברי שוב. גלגלתי את עיניי בעצבנות ולקחתי צעד אחורה ממנו.
"זה לא נראה ככה." אמרתי עצבנית בזמן שהוא עצר מולי והניח בעדינות את ידו על הלחי שלי.
״את צריכה להבין גם אותי," הוא אמר וגרם לי להסתכל עליו שוב.
YOU ARE READING
נכנעת לאפלה
Romanceאורורה חיה את חייה בשלווה וברוגע עד לאותו היום שבו פגשה אותו. בפעם הראשונה בחייה כף רגלה נחתה במכון האגרוף שבבעלות אביה. אביה אסר עליה לבקר שם עוד מאז ילדותה מסיבה גלויה,היא מעולם לא הבינה למה אביה נגד זה. זה רק מכון אגרוף,אחרי הכל. אבל שהיא פגשה או...
