אורורה אייזל
הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות הוא פשוט ללכת לפארק במזג אוויר טוב ולשבת מתחת לעץ. בכל פעם שיש לי מלא מחשבות, התיישבתי מתחת לעץ וציירתי את מה שהעסיק אותי. למעשה, לא ציירתי כל כך הרבה. רק אם הרגשתי רע או שרק רציתי לכבות.
נאנחתי, הנחתי את העיפרון בצד והסתכלתי על הציור המוגמר שלי בספר הציור שלי. עצבנית, סגרתי אותו, זרקתי אותו על הרצפה ואז הרמתי את מבטי אל הנוף. בזמן שהילדים שיחקו מסביבי, זוגות טיילו יחד וכלבים נובחים מסביב, ציירתי מה שפשוט לא יצא לי מהראש במשך ימים.
ואלה היו העיניים של ולנטינו.
אני יודעת, טיפשי לגמרי. אבל כל פעם הייתי צריכה לחשוב עליהם וזה באמת עשה לי בחילה בפנים. לא רציתי לחשוב על הפסיכוטי הזה פעם אחת, אבל משהו החזיק אותי לעשות את זה.
אבל באמת לא יכולתי לעשות שום דבר בנידון. העיניים שלו פשוט ריתקו אותי. למרות שהוא חייך אלי לפעמים, העיניים שלו לא חייכו איתו. שמתי לב לזה מיד.
אפשר היה לראות בבירור את הכעס והקור בעיניים שלו. היה בהם כל כך חושך ועומק, שתמיד כבשו אותי כל כך אצלם. וזה בדיוק מה שהעסיק אותי במשך ימים.
אומנם זה רק עיניים משעממות אבל בעיניים שלו היה משהו מיוחד.
"תפסיקי לחשוב על זה", אמרתי עצבנית לעצמי ועברתי בלחץ יד בשיערי. בדיוק עמדתי לקום, ופתאום כלב בא בריצה לעברי נובח עליי. בהלם פקחתי את עיניי והפסקתי לזוז קפואה בתנועה בדיוק כשחשבתי שהוא הולך לתקוף אותי, הוא פשוט תפס את ספר הציור שלי בפיו.
"היי!" אמרתי בכעס וניסיתי שוב להוציא אותו מהפה. אבל הוא הביט בי בצורה כל כך פרובוקטיבית, סובב את התחת שלו לעברי ולמעשה ברח שוב.
"היי! כלב! תחזיר לי אותו!" צעקתי אחריו בקולי קולות, קמתי מיד על הרגליים ורצתי אחריו. כמובן, הוא פשוט התעלם ממני ורץ בפארק כמו פלאש.
"תפסיק!" צעקתי שוב בקול, כשהרבה אנשים פנו אליי בבלבול. אבל זה באמת עניין את התחת שלי, מה שחשוב זה המחברת שלי בידיי. אף אחד, באמת אף אחד, לא צריך לראות איזה סוג של דברים ציירתי בו. אפילו הכלב המחורבן הזה לא צריך לראות את זה.
"תפסתי אותך!" אמרתי בעליזות כשהוא נעצר פתאום. בדיוק כשרציתי לתפוס אותו, הוא מיהר מאחורי שתי רגליים והתחבא גם שם. מכיוון שהייתי עסוקה מדי בלפקוח עין על הכלב, פשוט התעלמתי מכל מה שסביבי.
רק מאוחר מדי הבנתי שאני רצה בדיוק לעבר אדם אחד. מפוחדת, נשמתי נשימה חזקה כשנפלתי שוב לאחור.אבל האדם מיד תפס אותי במותן ומשך אותי בחזרה אליו,חבטתי בחוזקה על החזה שלו ולחצתי את עיניי בפחד.
שוב ניצלתי משבירת התחת.
לאט לאט פקחתי שוב את עיני כשהריח הזה היה מעט מוכר לי. הריח הזה זעק לגמרי שילוב מטורף של סכנה וגבריות.
YOU ARE READING
נכנעת לאפלה
Romanceאורורה חיה את חייה בשלווה וברוגע עד לאותו היום שבו פגשה אותו. בפעם הראשונה בחייה כף רגלה נחתה במכון האגרוף שבבעלות אביה. אביה אסר עליה לבקר שם עוד מאז ילדותה מסיבה גלויה,היא מעולם לא הבינה למה אביה נגד זה. זה רק מכון אגרוף,אחרי הכל. אבל שהיא פגשה או...
