נכנעת לאפלה

פרק 61

אורורה אייזל

״חיכיתי לך, מיה קארה."

בדממה הסתכלתי לתוך עיניו הכהות בזמן שהלב שלי פועם כמו מטורף וכמעט רצה לקפוץ מהחזה שלי.

"מה אתה עושה פה?" שאלתי את ולנטינו, נאנחת במרץ. פתאום הוא קם והתקרב אליי בצעדים מסוכנים. פסעתי לאט לאחור, אבל הוא תפס אותי בחוזקה בזרועי ומשך אותי אליו.

"תעני על השאלה שלי, אורורה. היה לך כיף עם הממזר הזה?!" הוא שאל אותי בכעס, מביט עמוק לתוך עיניי. בעצבנות, הבטתי למטה לרגליי ולא יכולתי לומר יותר מילה.

"אורורה!"

"עזוב אותי!" צעקתי עליו וקרעתי את זרועי מאחיזתו. בכל כוחי התרחקתי ממנו בידיים, ובגלל זה הוא לקח צעד קטן אחורה.

"אנחנו לא ביחד, ולנטינו. אני יכולה לעשות מה שאני רוצה!" אמרתי בכעס בזמן שהוא התבונן בי בעיניים צבוטות זו בזו.

"עם מי שאני רוצה", זה חמק מפי,מיד התחרטתי על כך. הסתכלתי עליו בעיניים פקוחות לרווחה ונשכתי מעט את שפתי התחתונה.

"אז ככה זה?" הוא שאל אותי והתקרב אליי יותר מדי.

״את בטוחה בזה?" הוא לחש באוזני, עוצמת את עיניי באיטיות. הרגשתי אותו מוביל לאט את ידו הגדולה מתחת לסוודר שלי ומרים אותה מעט.

"ולנטינו, בבקשה," התחננתי בפניו חלושות,לא רציתי שהוא ימשוך את ידו שוב.

"אני יודע שהתגעגעת אליי, בלה," הוא אמר בעדינות והשאיר נשיקה קלה על צווארי.

"אבל לא כמו שאני אוהב אותך," הוא לחש והוביל את שתי ידיו במורד הגב העירום שלי אל ישבני. נשמתי נשימה כבדה כשהוא דחף אותי לעברו והרגשתי את החזה הקשה שלו עליי.

"אל תהיי ככה, יפה שלי. אני מתחנן. אני לא יכול לסבול את זה יותר," הוא אמר בחולשה והניח את ידו על לחיי. עם האגודל שלו, הוא דחף את הסנטר שלי למעלה כדי שאסתכל בעיניו.

הכלב הזה. שוב, הוא החזיק אותי תחת אחיזתו.

"בדיוק. תסתכלי עליי בעיניים היפות שלך ואל תסתכלי שוב הצידה," הוא אמר בחיוך קל והעביר את אגודלו על שפתי התחתונה.

"אני שונאת אותך," לחשתי בתסכול, ואז האידיוט הזה נאלץ לחייך חיוך רחב.

"אני יודע."

ואז הוא הצמיד את שפתו לשפתי.

בהתחלה לא החזרתי את הנשיקה, אבל כשהוא נשך את שפתיי קלות, נישקתי אותו בחזרה.

וזו הייתה ההרגשה הכי יפה בעולם.

הוא כרך את זרועותיו סביב ירכי, הצמיד אותי אליו בחוזקה והרים אותי מעט. נאנחתי בשביעות רצון לתוך הנשיקה, כשהוא מחייך ופתאום מושיט יד אל רגליי. אחרי שהוא הרים אותי, הוא הניח את רגלי סביב הירך שלו והכניס את ידיו מתחת לתחת שלי.