נכנעת לאפלה

פרק 45

אורורה אייזל

הלב שלי דפק כמו מטורף בזמן שדלת הכניסה נפתחה לאט. תחבתי את אצבעותיי בשרוולים של ולנטינו ונשכתי מעט את הלחיים הפנימיות שלי, רק רציתי לשקוע באדמה.

"אנחנו מתים", לחשתי מדוכאת לולנטינו, שהביט בי מהדלת במצח עטור. אבל כשהיא נפתחה לגמרי, הוא הפנה את מבטו ממני שוב.

"את לגמרי צוחקת עליי?!" אמר אבי בכעס בזמן שהוא עצר ליד משקוף הדלת עם אמי והביט בנו באימה. אמי פקחה את עיניה בהלם כשראתה את ולנטינו לידי במסדרון.

"אני יכול להסביר את זה, אבא!" אמרתי בבהלה מלאה, מיד התרחקתי מולנטינו.

"לא אמרתי לך להתרחק מהממזר הזה?!" צעק אבי בזעם, בזמן שהוא ניגש אלי במהירות, אחז בזרועי.

"תירגע ריאן!" אמרה אמי לאבי, באזהרה, בעודה סוגרת את הדלת במהירות מאחוריה.

"לכי מיד לחדר שלך, אורורה!" אבי ציווה עלי וגרר אותי בגסות אל המדרגות. ואז הוא השתחרר ממני שוב והביט לאחור על ולנטינו, שהביט באבי חורק שיניים ולא נראה ממש מאושר.

"אני מניח שאני צריך לדבר איתך שוב על זה שתרחיק את עצמך מהבת שלי," אמר אבי באגרסיביות והתקרב בצעדים תקיפים לולנטינו

"אתה יודע טוב מאוד שזה לא יקרה," אמר ולנטינו, ואז סנטרי נפל למטה מזועזעת קלות.

זה בהחלט לא יגמר טוב.

״ממזר קטן אנוכי שכמוך!" אבי אז צרח בקול ולפתע נתן לולנטינו אגרוף קשה על לחיו הימנית.

"אבא!״

"ריאן!" אמי ואני צעקנו בהלם באותו זמן, בעוד ולנטינו התנודד צעד אחורה. מיד רצתי לעבר ולנטינו והחזקתי אותו בזרועו מודאגת, בעוד אמי מיהרה לאבי ומיד החזיקה אותו.

"אני אהרוג אותך! הבנת אותי?! לא אכפת לי מי אתה!" אמר אבי נסער לגמרי, בזמן שהסתכלתי בעצב בעיניו ונצמדתי יותר ויותר חזק לזרועו של ולנטינו.

"אני לא אתן לך להרוס את החיים של הבת שלי!" הוא צעק שוב בקול, כשאמא שלי מנסה לשווא להרגיע אותו שוב.

"אני לא אתן לזה לקרות. לא משנה מה תעשה, ריאן, זה לא יעזור. כי אני לא אוותר לבת שלך," אמר ולנטינו והביט באבי בעקשנות.

ולנטינו, בבקשה שתוק לפני שאבי ישגע לגמרי. עכשיו!!

"צא מהבית שלי! מיד!" אבי צרח בזעם ורצה ללכת על ולנטינו שוב באגרסיביות, אבל אמא שלי החזירה אותו הכי חזק שאפשר.

"בבקשה ולנטינו. לך," אמרתי לו בבהלה קלה ולחוצה, ואז הוא הפנה את מבטו מאבי ואז הביט בי.

"אני לא רוצה להשאיר אותך כאן לבד עכשיו," הוא אמר מדוכא כשפתחתי שוב את הדלת ונאנחתי קלות.