נכנעת לאפלה

פרק 17

אורורה אייזל

״איך זה מרגיש בתור ילדה בת 19?" שאלה אותי אמי בהתרגשות והניחה מולי את הצלחת עם חתיכת עוגה.

מכיוון שהיה לי יום הולדת היום, אמא שלי אפתה לי עוגה, למרות שהשעה הייתה כמעט חצות. מכיוון שהיא הייתה בבית החולים כל היום ביום ההולדת שלי, היא הרגישה רע ולמרות שהייתה עייפה ומותשת, אפילו ערכה את השולחן והתקשרה לכל המשפחה. כמובן שאבא שלי עזר לה, אבל הוא כנראה רק ליקק את שאר הקצפת ועצבן אותה.

"אני עדיין מרגישה כמו ילדה בת שלוש עשרה," אמרתי משכתי בכתפי ואז הכנסתי מזלג מלא לפה.

"כנראה גם לעולם לא תגדלי" אמר דין בעודו מביט בי משועשע. אבל פשוט התעלמתי ממנו ונהניתי מהעוגה.

"אפילו אני יותר בוגר ממך," אמר סם, ואז דחפתי אותי מהכיסא עם ידי הפנויה על הכתף. בזמן שדין צחק בקול, סם מיד חזר קם מכיסאו ורצה ללכת אלי במלוא התוקפנות. אבל בדיוק באותו רגע אבא שלי חזר למטבח ועצר במהירות את הילד הקטן.

"שקט, נמר. אתה לא תוקף את ילדת יום ההולדת," אמר אבי, סם מיד השתחרר מאחיזתו ומעקם את אפו.

"אם דין אומר משהו, אז אתה לא עושה כלום. אבל כשאני אומר משהו, אתה מיד עוצר אותי," אמר סם, בעוד הוא התיישב שוב על הכיסא לידי. אחרי שהסטתי את עיניי בגועל מהורי, כי הם התנשקו שוב יותר מדי זמן, הסתכלתי שוב על סם.

"ואתה יותר בוגר ממני?" שאלתי אותו בפרובוקציה, בעטתי מהכיסא ברגלו. לאחר מכן נחתתי על הרצפה במלוא הכוח, בעוד סם חייך חיוך רחב ודין צחק בקול.

"קארמה, כלבה!" אמר סם בעליזות, כיווצתי את עיניי בזעם והרמתי את עצמי שוב מהרצפה.

״מיד אראה לך מה זה קארמה!" אמרתי בקול, לקחתי את המזלג בחזרה לידי ועמדתי לתקוף איתו את סם. הוא פתאום צרח חזק כמו ילדה, קפץ מהכיסא ורץ אל הורינו, שהיו עסוקים כל הזמן ואז פשוט התעלמו מאיתנו.

"יותר טוב בשבילך!" אמרתי לו בזמן שהוא התיישב ליד אמי,בזמן שסם היה עסוק עם אמא שלי, נאנחתי בשקט והתיישבתי בשלווה על הכיסא שלי. אבל כשהתיישבתי שוב ורק רציתי לסיים לאכול את העוגה שלי, היא נעלמה פתאום.

"מאוחר מדי. העוגה ממש צרחה עליי", אמר דין משועשע בזמן שהסתכלתי על הצלחת הריקה בעיניים גדולות.

"לא עשית את זה!" אמרתי בכעס ואז הסתכלתי עליו שוב. זו הייתה החתיכה האחרונה של העוגה ואפילו היה עליה תות!

"כל הכבוד, אחות יקרה!" הוא אמר בפרובוקציה, העביר את ידו בשערו ויצא מהמטבח לפני שהספקתי לומר משהו.

"מפלצת," קיללתי בשקט ויישרתי שוב את שיערי. "לא ידעתי שהבת שלי כל כך רעה", אמר אבא שלי לפתע משועשע והתיישב על הכיסא לידי. לאחר מכן צחקתי קלות ומשכתי בכתפי בצביעות.