נכנעת לאפלה

פרק 33

ולנטינו קרסו

לאט לאט שמתי את ידיי על הכיור ותפסתי יותר ויותר חזק. בזמן שכל הגוף שלי היה מתוח, הסתכלתי לאט אל המראה והבטתי ישר לתוך עיניי.

ושנאתי את זה.

שנאתי להסתכל לתוך העיניים האלה. כי אני רואה בהם רק ריקנות וחולשה. בדיוק כמו שאבא שלי אמר לי מאז שהייתי ילד.

אתה חלש. ובגלל זה איבדתי את אמא שלי. בדיוק כפי שאיבדתי את אורורה עכשיו. אם רק הייתי חזק יותר, הנשים האלה עדיין היו לצידי עכשיו. אבל שוב, כמו תמיד, אבי צדק.

הסתכלתי לאט בשעון המתקתק על הקיר לידי ונאנחתי עמוקות כשהבנתי שכבר אחרי חצות. והיא עדיין לא הייתה שם.

בדיוק כמו שכבר חשבתי.

היא נשארה שם ולעולם לא תבוא לכאן. בזמן שאני אסבול עכשיו, היא תהנה שם ותשכח אותי. היא לא תוכל לזכור אותי אחרי ימים, בעוד שאבטח בה אחר כך.

היא תצא עם הממזר המזוין הזה והיא תלמד לאהוב אותו.

הוא יקבל את הילדה שלי.

המחשבה הזו שברה אותי בפנים לאלפי חלקים ומיד הביאה אותי לרתיחה. כועס, צרחתי בקול והתאגרפתי בכל כוחי על המראה שמולי. החזה שלי עלה ויורד במהירות, בזמן שכבר יכולתי להרגיש את הדם החם על היד שלי.

קיללתי באיטלקית את הממזר הקטן, בעוד הכאב ביד שלי נעשה יותר ויותר מורגש. לחצתי על שפתי בכעס הסרתי את ידי מהרסיסים והסתכלתי על האזור המתפרץ. לשנייה לשניה עצמתי את עיניי ונשמתי פנימה והחוצה עמוקות.

"אדם שמופיע רק בחיי והורס הכל. אני פשוט לא צריכה רוצח לצידי".

המשפטים האלה הדהדו כמו הד בראשי כששמעתי את הדם מטפטף על הכיור. ימים שלמים פשוט הייתי צריך לחשוב על המשפטים האלה ולדפוק איתם את הראש. למרות שמה שאורורה אמרה לי באותו לילה פגע בי מאוד, ידעתי שהיא צודקת.

וזה בדיוק מה שפגע בי כל כך.

רציתי שהיא תאהב אותי. לא שהיא תפחד ממני. אף פעם לא רציתי את זה. ראיתי איך אמא שלי פחדה ושנאה את אבא שלי אז.

וככה בדיוק הסתכלה עלי אורורה. ראיתי את הכעס והשנאה שלה בעיניים כשהיא הסתכלה עליי.

שוב הסתכלתי בשעון ושמתי לב שכבר עברו מספר דקות. וזה היה כמו סטירת לחי כשהבנתי שהיא לא תבוא יותר. בידיים רועדות תפסתי מגבת וכרכתי אותה סביב הנקודה המדממת. שוב הסתכלתי בשעון ונאנחתי בשקט. אחר כך הסתובבתי ויצאתי מחדר ההלבשה.

בדיוק כשעמדתי להוציא את הסלולרי כדי שאוכל להתקשר לנהג, שמתי לב שכבר אין לי סוללה.

נהדר.