נכנעת לאפלה

פרק 37

אורורה אייזל

רק ארזתי את כל המחברות שלי בארונית, בזמן שקייטי השתוללה על ג'ורדן לידי כל הזמן.

כן,גורדן, שהתוודה על אהבתו בפני, כביכול.

אתם לא יודעים כמה הייתי בהלם כשהיא סיפרה לי שהשניים נפגשו במסיבה בסוף השבוע והסתדרו מצוין. בזמן שהיא אמרה לי שאולי יש לה סיכוי איתו, נשכתי מעט את השפה התחתונה ונלחמתי פנימית עם הלב והמוח שלי.

מצד אחד, אני לא רוצה לשבור את התקווה והשמחה שלה, אבל מצד שני, רציתי להגיד לה את האמת.

אני חברה שלה. ומגיע לה את האמת.

"היי, קייטי-," אמרתי, אבל הפריעה לי במהירות, מניחה את ידה על כתפי.

"אני חייבת ללכת הביתה מהר. אמא שלי תהרוג אותי אם אאחר שוב. נתראה בשבוע הבא!" היא אמרה ולפני שהספקתי לומר משהו, היא הסתובבה בחיוך ואז פסעה במסדרון הצפוף החוצה. כשלא יכולתי לראות יותר את ראשה המתולתל, נאנחתי בייאוש וסגרתי את הארונית שלי. בדיוק כשגם אני הייתי בדרך ליציאה, פתאום צלצל הטלפון הנייד שלי שהיה בכיס.

למרות שהממזרים האלה שברו לי את הסלולרי? הופתעתי גם כשיום אחד ביאנקה דחפה בחשאי טלפון סלולרי חדש לידי. אבל זה לא היה ממנה. מאז שהיא ברחה מהבית, אבא שלה גם חסם את כל פרטי הבנק שלה. אז זה היה בלתי אפשרי שהיא השיגה את זה בשבילי.

באריזת הטלפון הנייד הונחה פיסת נייר קטנה, ומיד זיהיתי לפי השם ממי זה.

אם אינך משתמשת במכונית, לפחות קבלי את הטלפון הנייד הזה והשתמשי בו.

~ ולנטינו

"אני מיד אגיע," אמרתי לפלאפון שלי כי דין התקשר אליי. כשדחקתי בין חברי הכיתה המעצבנים, נכנסתי סוף סוף אל החמימות הרעננה, כשהשמש זורחת בכל חצר בית הספר.

"אהמ, אני לא יכול לאסוף אותך היום," הוא אמר בהתנצלות לטלפון הנייד שלו כשירדתי במדרגות הארוכות.

"מה למה?" שאלתי אותו בהתמרמרות, עמדתי אז אבודה בחצר בית הספר והסתכלתי בעצב על האוטובוס, שרק יצא עם כל התלמידים.

אם דין היה מודיע לי מוקדם יותר, יכולתי להיכנס ולנסוע הביתה. לעזאזל.

״שכחתי ממך לגמרי ועכשיו אני כבר לא בעיר. יכולתי לאסוף אותך רק בעוד שעה או שאת פשוט הולכת הביתה", הוא אמר, ואז עצמתי את עיניי לרגע ונשמתי עמוק.

"זאת ארורה?" שמעתי את קולה של ביאנקה ברקע, ואז נשמע רשרוש.

"סליחה, מותק. מאז שסם חזר הביתה מוקדם יותר, חשבנו שאת כבר בבית. בבקשה אל תכעסי עלינו," אמרה ביאנקה בהתנצלות, ואז התחלתי לרוץ לאט בחצר בית הספר.