אורורה אייזל
ברקע רצה המוזיקה המושתקת, הרחוב היה עמוס ואנשים עברו כל הזמן על פני הסמטה שהייתה מאחורי הדיסקוטק.
"שלום סבתא?" אמרתי לטלפון הנייד, מסתכלת בחזרה על ולנטינו, שנשען לאחר יד על הקיר והביט בי. גם אם הסמטה הייתה מוארת רק מעט מאוד, יכולתי להרגיש את מבטו מקרוב מאוד עליי. איך הוא בחן את הגוף שלי מעלה עם העיניים שלו כל הזמן הסתכל עליי בשקט.
הוא לבש לו חולצה לבנה מכופתרת למסיבה, כשהכפתורים העליונים פתוחים. הוא שוב הבריש את שערו מעט לאחור וכמה קווצות נתלו בפניו.
לידו, בהחלט הרגשתי לא לבושה עם השמלה הקצרה, השחורה והפשוטה שלי. אבל לא מצאתי משהו אחר ללבוש בזמן הקצר הזה. הדבר היחיד שהרגע הציל את המראה שלי היו נעלי העקב הגבוהות שלי והשיערי הגלי.
את הדברים שלבשתי הביא עובד של ולנטינו, שהיה צריך למצוא משהו בשבילי במהירות בזמן הזה.
"אורורה. את כבר שם? קרה משהו?" סבתא שלי שאלה אותי די מודאגת בטלפון הנייד שלי, ואז הסטתי שוב את מבטי מולנטינו ואז הסתכלתי בשמים האפלים.
"אפשר לבקש ממך טובה, סבתא?" שאלתי אותה ונשכתי מעט את שפתי התחתונה בעצבנות.
"כמובן, מותק. מה?" היא שאלה אותי בסקרנות הפעם, שם נאנחתי בשקט והסתכלתי בחזרה על ולנטינו. העיניים האפורות שלו חדרו לעיני הכחולות ולא נתנו לי ללכת.
"אני לא יכולה לבוא אליך. אני מצטערת. אבל, תוכלי להגיד להורים שלי שאני איתך? אני יודעת שזה הרבה לבקש, אבל אני צריכה את הטובה הזאת ממך," התחננת פניה.
"אורורה-," אמרה סבתא שלי קצת יותר בשקט, ובכך קטעתי אותה מיד
"אני יודעת, סבתא. אני יודעת. אבל אני מבטיחה לך שזה לא יהיה הרבה זמן. אני אעשה-," אמרתי בבהלה מלאה, ואז הפעם היא זו שמיד קטעה אותי.
"זה בסדר, מותק. תאמיני בי ואל תדאגי להורים שלך. תבטיחי לי שתשמרי על עצמך, כן?" היא שאלה אותי, וזה פשוט זעזע אותי. הסנטר שלי נפל מעט למטה ולא יכולתי לומר דבר לרגע.
"אה ותגידי שלום לאהובך ממני. תגידי לו שהייתי רוצה לפגוש אותו", אמרה סבתא שלי שוב וצחקה משועשעת. מבטי חזר אל ולנטינו, שהביט בי בסקרנות ובדאגה בו זמנית.
״אני אעשה את זה, סבתא. אני ממש אסירת תודה לך," אמרתי בהקלה לאחר שהתאגדתי שוב, והיא שוב התחילה לצחקק קלות.
"תהני מהחיים שלך, מותק," היא אמרה לפני שנתקנו והתיישבתי. עדיין הסתכלתי בטלפון הנייד קצת המומה ואז חייכתי קצת.
היא ללא ספק הטובה ביותר.
"ו?" ולנטינו שאל אותי פתאום בסקרנות, ואז הסתכלתי עליו שוב מהטלפון הנייד שלי.
YOU ARE READING
נכנעת לאפלה
Lãng mạnאורורה חיה את חייה בשלווה וברוגע עד לאותו היום שבו פגשה אותו. בפעם הראשונה בחייה כף רגלה נחתה במכון האגרוף שבבעלות אביה. אביה אסר עליה לבקר שם עוד מאז ילדותה מסיבה גלויה,היא מעולם לא הבינה למה אביה נגד זה. זה רק מכון אגרוף,אחרי הכל. אבל שהיא פגשה או...
