נכנעת לאפלה

פרק 54

אורורה אייזל

ליטפתי בעדינות את האגודל שלי על ידו של ולנטינו, שעדיין הייתה מתוחה למדי. אבל מה שהיה גם די מובן. אביו, שהפך את חייו לגיהנום, נישא בשנית לנגד עיניו.

וזאת למרות שהאיש הזה הרג את אמו לנגד עיניו.

כשהוא סיפר לי את כל זה בערב אחד, לא יכולתי לישון יותר. שכבתי בזרועותיו באותו לילה ורק הייתי צרכה לחשוב על הכאב שהוא נאלץ לסבול לבד. הוא היה לבד כל חייו ולא ידע מה זה אומר לאהוב אנשים ולהיות נאהב על ידם.

עד שנפגשנו.

"הוא בא," ולנטינו אמר לפתע בחושך, ובכך נקרעתי ממחשבותיי והרמתי את מבטי מופתעת מהידיים שלנו. וכשהעיניים הכחולות של אביו של ולנטינו ראו אותי, נאלצתי לבלוע רוק חזק.

הוא למעשה ניגש לשולחן שלנו בצעדים בטוחים בעצמו, סנטר מורם והבעת פנים חסרת רגשות. עם כל צעד שהוא עשה, הלב שלי שקע עוד ועוד למטה לתוך המכנסיים שלי. האנשים שחלפו על פניו הסתכלו מיד על הרצפה או הצידה. בזמן שאביו של ולנטינו הלך אלינו בגאווה כמו מלך, אנשים כיבדו אותו עד כדי כך שהם לא יכלו אפילו להביט בו לשנייה.

"ולנטינו," נשמע קולו העמוק והדומיננטי, ונתן לי עור ברווז על זרועותיי בעצבנות. ואני חשבתי שאבא שלי היה די מאיים על אנשים אחרים.

"פאדרה," אמר ולנטינו קר כקרח, בעודי פשוט ישבתי בנוקשות בין השניים והשניים הסתכלו זה על זה בעיניים קטלניות.

אתם ממש יכולים להרגיש את האהבה ביניהם ממש טוב.

"אתה לא רוצה לברך את אביך היקר?" לאחר מכן שאל האב מעט מדוכא, ובכך הרמתי מעט את גבותיי מופתעת. למה הוא דיבר באנגלית בזמן שכולם פה דיברו באיטלקית?

‏"Ho portato la mia fidanzata come richiesto. Se non ti dispiace ora, ce ne andiamo ora [הבאתי את ארוסתי כבקשתך. אם לא אכפת לך,אנחנו נעזוב עכשיו", אמר אז ולנטינו באיטלקית, בעודו תופס את ידי. וגרם לי לקום. מבולבלת, גם אני עשיתי את זה וצעדתי מאחורי ולנטינו, כשהוא עומד מולי בהגנה.

״אתה לא חייב לדבר איטלקית, ולנטינו. הרי אני רוצה שכלתי תבין אותנו", אמר האב בחיוך מצמרר והביט בי ללא הרף. לא הסתכלתי רק בעיניים רגילות. עיניו היו כל כך קרות וריק להפליא, מה שבתוכו פשוט הפחיד אותך.

‏"Non voglio nemmeno sapere come fai a sapere che lei non capisce l'italiano [אני אפילו לא רוצה לדעת איך אתה יודע שהיא לא מבינה איטלקית]," אמר ולנטינו בזעף לאביו, בזמן שהסתכלתי קצת בצורה מביכה על כל האנשים שצפו בנו בשקיקה. לאט לאט החליק מבטי אל הכלה, שישבה לבדה ליד שולחנה והביטה בנו בכעס.

‏"Ma non mi interessa neanche. Perché ora andiamo [אבל גם לי לא אכפת. כי אנחנו הולכים עכשיו]," אז אמר ולנטינו בכעס, ואז הוא משך אותי איתו בזרוע. מעדתי קצת במבוכה אחריו, ופתאום מישהו אחז בזרועי וגרם לי לעצור שוב. מבולבלת, הסתובבתי והבטתי ישירות לתוך עיניו של אביו של ולנטינו.