נכנעת לאפלה

פרק 63

שולחת לכולכם חיבוק חם ואוהב,תשמרו על עצמכם ועל הקרובים שלכם יהיה בסדר,אנחנו נעבור את זה.

אם מישהו צריך,אני תמיד זמינה בפרטי וברשתות החברתיות,אוהבת אתכם בכמויות❤️

״את נראת יפייפה."

"תודה. אתה גם נראה לא רע."

ולנטינו חייך אליי קלות ואז פתח לי את דלת המכונית. הוא חיכה עד שנכנסתי לפני שהוא סגר את הדלת ונכנס בצד השני בעצמו.

היום הייתה הגאלה החשובה עבור מרקו ומשפחתו. הם חגגו עסקה עם חברה עליה נלחמו במשך שנים. נאלצתי לדבר עם ולנטינו זמן רב עד שלבסוף נכנע. הוא לא רצה שאבוא, כי זה כנראה יהיה מסוכן מדי עבורי.

אבל כבר חוויתי כל מה שיכולתי לחוות.

מה יכול להחמיר?

"בבקשה תישארי לצידי כל הלילה. אם את רוצה ללכת הביתה, תודיע לי, אני אסיע אותך מיד," אמר ולנטינו בדאגה כשהתניע את המנוע ונסע.

"אני לא ילדה קטנה, ולנטינו," נאנחתי בשקט, מיישרת את השמלה הארוכה שאריקה השאילה לי לערב.

"אני יודע. אני עדיין לא רוצה שיקרה לך כלום. במיוחד לא בגללי. כמו תמיד," אמר מדוכא והביט באיתן ברחוב החשוך.

"אל תאשים את עצמך בהכל, ולנטינו," אמרתי בשקט, אבל הוא לא ענה לי. ידעתי שהוא מרגיש אשם וידעתי שרגשות האשמה אוכלים אותו מבפנים.

שנינו סבלנו מזה מאוד. אבל אנחנו עדיין לא יכולים להשתחרר אחד מהשני.

זה היה כמו קללה.

״מה שלום סם?" ולנטינו קטע את השתיקה המעיקה, הסתכל עליי קצרות ואז חזרה לרחוב.

"הוא פשוט נרגע בבית ומשחק במחשב כל הזמן. אני אפילו חושבת שהוא שמח על מה שקרה," אמרתי משועשעת קלות, כשולנטינו גיחך.

"ומה שלומך? אחרי העניין עם-," הוא המשיך, אבל שוב קטעתי אותו במהירות. לא רציתי לדבר על דיימון. אפילו לא רציתי לחשוב על זה. הסיוטים שרדפו אותי לילות הספיקו לי.

"הכל בסדר. אני אהיה בסדר," שיקרתי ונראיתי מדוכאת מהחלון.

בדיוק כשולנטינו רצה לענות לי, הוא קיבל לפתע כמה הודעות מהטלפון הנייד שלו. הוא הושיט את ידו אל זה ופתח את נעילת הטלפון הנייד שלו בזמן שהוא המשיך ביד השנייה.