הנה עוד יום דפק בדלתי.
והנה שוב אני שקד מנסה לקום מהמיטה למרות קרני השמש שסוטרות לעיניי.
_
ירדתי במדרגות ,וראיתי שאמא לא במטבח ,היא בטח בחוץ דילגתי על החלק שאני לוקחת לי ארוחת בוקר לתיק שאין לי ,לא באמת אכפת לי מהתיק והוא לא באמת הכיל יותר מידי חוץ ממחברת מקושקשת ושתי עטים.
לקחתי תיק גב חדש מהמתלה ושמתי בושם שחור עם ריח חזק ושמלה שחורה שנצמדת לכל גופי יחד עם האיפור המאיים שעל פניי אפשר לחשוב שאני השטן בעצמו.
זה גורם לי לחייך חיוך קטן לעצמי .
***
ישבתי במקום שלי מחכה שהיום ייגמר ,נעמה התקרבה אליי שיט.
באמת שאין לי כוח לאנשים עכשיו
"היי" היא אמרה מנסה לגשש אחרי מזג הרוח שלי.
"היי" החזרתי בקור.
"שקד מה שקרה אתמול-"
"הכל טוב נעמה באמת." אמרתי בקול בטוח ושליו הדבר האחרון שאני רוצה זה לשמוע על מר עיני חתול .
"טוב" היא שתקה וקמה ממקומה.
היא חזרה שתי צעדים אחורה "לפחות תרדי איתי למטה?" היא שאלה.
למה היא כל כך טובה? כל כך קשה להרחיק אותה ממני היא לא מבינה שהיא רק תיפגע.
נאנחתי והלכתי אחריה ישבנו שוב עם אותן בנות מאתמול ואני שתקתי הסתכלתי על השמיים הרעים האלו שמוציאים קרני שמש ישר לתוך העיניים שלי. זה גרם לי לרקוע בעדינות ברגליי ולרעוד קצת.
אני לא יכולה. קמתי באחת ונכנסתי למבנה עליתי מהר לכיתה מחפשת אחרי משקפי השמש שלי .
התחלתי לרעוד יותר ואז כבר ראיתי שחור.
אבל שנייה לפני זה ראיתי שני עיניים ירוקות מביטות בי.
"היי שקד שקד" הרגשתי מים קרים מותזים על פניי והכאב ראש היכה בי פתחתי את עיניי לאט וראיתי את זוג העיניים הירוקות שוב.
רק שהפעם זיהיתי אותו זה מר עיני חתול.
הסתכלתי מסביב הכיתה הייתה ריקה ,רגע זה לא כיתה הייתי בחדר של האחות על מיטה.
הבטתי בו מבולבלת ,"את בסדר שקד מה קרה? הקול העמוק שלו היה עוצמתי ומבטו חדר ישר לתוך עיניי עם כל הירוק שלו.
התיישבתי במהירות "כן כן" מיהרתי לדבר אסור לי להראות חולשה במיוחד לא לילדים כמוהו.
"מה קרה לך?" הוא שאל מתעניין כאילו אתמול לא הכרזנו מלחמה עם עינינו.
"כנראה חוסר שינה" אמרתי קצרת רוח וקמתי מהמיטה.
הוא הלך אחריי "את התעלפת" הוא אמר בקולו העמוק ותפס בידי . עיניו הירוקות הוטחו בעיניי וגרמו לעיניי הכחולות לרטוט בפחד.
היה בהם משהו עוצמתי ומסוכן.
כיווצתי את עיניי בחוסר הבנה
"למה אכפת לך?" הזזתי את ידי ממנו.
"את צודקת לא אכפת לי" הוא שחרר אותה גם.
הלכתי ממנו ולא הסתכלתי לאחור ,למה הוא היה זה שצריך לראות אותי מתעלפת למה זה לא יכל להיות נעמה או אפילו החברה הטובה הזו שלה או אפילו כל אחד כל אחד רק לא הוא.
***
נכנסתי לבית והורדתי את משקפי השמש שלי
"היום יש לך פגישה עם דנה" אמא שלי אמרה מהמטבח.
כאילו זה מה שחסר לי פסיכולוגית שתחפור לי במוח.
עליתי במדרגות ישר לחדרי מכניסה את ראשי לכרית .
***
"את מתכוונת לדבר?"
הפסיכולוגית או איך שאמא שלי נוהגת לקרוא לה דנה הסתכלה עליי בשקט אחרי שלא נעניתי לאף אחת מהשאלות החודרניות שלה.
"היי שקד תביני אנחנו כאן ביחד ,את צריכה עזרה שקד" היא נעצרה ונאנחה לרגע "ואני פה לתת לך אותה"
גיכחתי בקול כדי שתשמע. והוספתי את גלגול העיניים הנוקב שלי.
"דנה אני לא פה לענות על שום דבר אני פה בגלל אמא שלי" שילבתי את ידיי בחוסר כוח.
"נכון ואמא שלך רוצה בטובתך וכך גם אני" היא הביטה עם עיניה הטובות בעיניי מחפשת איזשהו זיק של הסכמה.
"את לא יודעת כלום ,אל תחשבי שאת יודעת עליי משהו'' הרמתי את קולי ואמרתי בקול בטוח ומתון.
"את לא יודעת כלום על אמא שלי ולא עליי. אמא שלי לא רוצה בטובתי בחיים."
"שקד אני בטוחה שיש לך התקלויות עם הורים לכולנו יש זה אמא והורים לפעמים עושים טעויות"
מה היא יודעת בכלל?
הורים? אפשר לקרוא להם הורים ?
"אני לא יודעת מי הם ההורים שלך אבל לשלי לא קוראים ככה כבר מלא זמן" קמתי ויצאתי מהמשרד.
כולי כעוסה ועצבנית. הסתכלתי בהלם על המושבי המתנה היו שם פנים מוכרות שיערו השחור נפל על עיניו בטבעיות והוא הביט לקרקע בשעמום הלכתי מהר שלא ישים לב אליי גם .
"למה הוא פה?" אמרתי לעצמי ,יכול להיות שעיני חתול יותר ממה שנראה לעין אולי הוא שבור יותר ממה שחשבתי או שאבא שלו מידי עשיר כדי שלא יהיה לילד שלו איזה טיפול פסיכולוגי פעם בשבוע.
כן ברור היום זה באופנה להיות מטופל אצל איזה פסיכולוג גיכחתי לעצמי על זיק למחשבה שלמישהו אחד בעולם הזה יש חיים כמוני .
לא כולם כמוך שקד.
הזכרתי לעצמי
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
