השעה הייתה מאוחרת בלילה.
ולא הצלחתי להרדם,אני רגילה לזה.
אני רגילה לפחד מלישון ,מאותה הסיבה שבבוקר תמיד ידעתי מי יבוא לי לחדר ,אפילו שאני יודעת שעכשיו הוא רחוק ממני ,הוא עדיין פה ,בכל יום בכל שעה בכל דקה בכל שניה. גורם לי לאבד שליטה על החיים שלי ועל עצמי.
קמתי מהמיטה והלכתי בצעדים קטנים אל המטבח,לוקחת כמה כדורי שינה מכניסה לפי ולוגמת מים.
נכנסתי אל המיטה והבטתי בתקרה עד שנרדמתי.
***
אני ואדם לא הבטנו אחד בשנייה.
ראיתי אותו עומד שם ופחדתי להביט ,פחדתי ליצור קשר עין .
"יאללה אנחנו ממשיכים את המיון של אתמול תתחלקו לקבוצות".
מסתבר שלא ממש שואלים אותי על מי בא לי להסתכל כי אני באותה הקבוצה איתו.
יפית עמדה נבוכה ,אני לא יודעת אם זה בגלל הטעות שעשתה או כי היא נכנסה בטיימינג מוזר למחסן אתמול.
התחלתי לסדר את הבגדים מה שבלוי ודהוי בשקיות אשפה ,ומה שנראה יפה ושמיש לקפל לארגז.
יפית ואדם עשו כמוני ,אף אחד לא דיבר .
"אתה לא הבן של המנהל של התיכון או משהו , למה אתה צריך לעשות את החרא הזה" יפית שברה את השקט.
אדם שתק ולא ענה לה אני לא יודעת אם זה כי אין לו תשובה או שהוא עדיין כועס עליה .
הוא התקרב אליה בצעדים דרוכים "זה שאני לא עשיתי לך כלום יפית לא אומר שאת יכולה לדבר איתי ,אז אם את רוצה לשמור על המצב ככה תשתקי" הוא שם אצבע על פיו באיום. יפית הביטה בו בעלבון,היה נראה שאפילו דמעות היו בעיניה ,אבל היא שתקה והמשיכה לסדר.
היא הרימה ארגז כבד במיוחד שהתרסק על הרצפה וכל הבגדים נשפכו. שיט.
"טוב צאי מפה לא באלי לראות תפנים שלך"
היא התכופפה להרים את הדברים ,הוא התקרב אליה שוב "עופי!" הוא צעק והרעיד את כל החדר. הבטתי מהצד ושתקתי.
היא יצאה מהמחסן שדמעות זולגות מעיניה והבטתי בה ברחמים.
"לא היית צריך להגיב ככה" אמרתי בשקט עוזרת לו להרים את הבגדים שהפילה.
"אל תגידי לי מה הייתי צריך" הוא אמר עצבני .
"אדם היא בוכה" אמרתי בהלם ,אין מצב שזה אפילו לא קצת מזיז לו.
"שקד אני רציני אם את אומרת עוד מילה אחת!" הוא צעק בקול ועליי.
שתקתי. שתקתי כי לא היה לי כוח להלחם מלחמה שהיא לא שלי. ושתקתי כי בתוך תוכי אני פחדתי ממנו.
אספנו את כל הארגז והמשכנו למיין ,הכל בשקט. ככה ארבעים דקות עברו להם בשתיקה רועמת.
הוא נראה רגוע יותר ,"אני מצטער על איך שהגבתי" הוא אמר ,קולו חתך את השקט.
הרמתי את עיניי אל עיניו שכבר הביטו בי.
הירוק של עיניו נפגש בעיניי הכחולות ,ולרגע רק לרגע ,הסכמתי לעצמי לטבוע בירוק שלו ,להכנס עמוק אל תוך עיניו למצוא שלווה ביער שעיניו הראו לי.
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
