שקד:
כי גם לי היה את המבט הזה פעם"
"למה אתה מתכוון ...היה?"
"שקד" הוא נעץ את עיניו בשלי "אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול ,לרוץ באטרף לבניין הכי גבוה ואז לעמוד בו דקות ספורות, להרגיש את הרוח הקרירה נושבת עליי וכמעט מעיפה אותי מעצמה מהגובה,היה לי את אותו המבט ,מבט מיואש מלנסות לחיות, מבט ריקני,ההרגשה שאין לי במה להאחז"
הבטתי בו,הוא אמר את כל מה שעבר לי בראש, את כל מה שאני חווה ,אולי הוא מכיר אותי טוב מידי כי הוא חווה את זה בעצמו.
הוא היה שם , כמוני.
"אז מה עשית בסוף?" דמיינתי את גל עומד עם המבט בזה שהוא מתאר ,בגג גבוה ,בהרגשה שהוא לבד ,רציתי לחבק אותו .
פתאום ראיתי גל אחר מולי,הוא היה כל כך שונה מאדם, גל היה בן אדם רגיש ,שלא התעלם מרגשותיו לרגע ,דברים השפיעו עליו קשה.
אבל אדם התעלם מהרגשות שלו שהיה צריך ,אדם לא נתן לדבר לחדור ללב שלו.
אנשים יכולים לחשוב שמי שחלש יותר מבנהם זה גל ,כי בסופו של דבר הוא זה שהגיע לגג ורצה להתאבד ,הוא זה שכמעט ולא היה פה.
אבל האמת היא ,שאדם יותר חלש ממנו בהרבה ,ברגע שהוא חוסם את הרגשות שלו ,הוא לא מתמודד עם כלום, הוא לא נלחם.
וזה החולשה האמיתית .
כי רגשות זה לא חולשה,זו מלחמה.
וגל ניצח אותה כי עובדה שהוא עדיין פה.
לעומת זאת אדם מפחד להרגיש יותר מכל דבר אחר ,הוא מפחד להפגע,אז הוא בוחר לא להלחם כלל , בזמן שגל ניצח.
"זה לא משנה העיקר שאני כאן" הבעתו השתנתה.
"אני ואת שקד" הוא תפס בידי "אנחנו לא אותו הדבר ,אני רציתי לקפוץ מהגג ולמות ברגע ,לא להרגיש את המוות ,אבל את שקד ,את רצית למות בייסורים,על ידי איבוד דם,על ידי כאב והשחתת גופך" הוא הזדעזע ממילותיו לרגע ואז נאנח "אנחנו לא אותו הדבר"
"אבל למה אתה חושב ש...שאני ככה?" לא יכלתי להסביר למה אני רוצה להכאיב לעצמי כל כך ,למה אני רוצה למות בדרך הכי מזעזעת שיש.
"אני לא מכיר את כל החיים שלך ,וגם לא אותך ,אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד ,אדם שרוצה למות ככה זה אדם שרוצה שאנשים שקרובים אליו ימצאו את הגופה המדממת והמושחתת שלו ויראו שהוא סבל ,הוא ירצה שהם ירגישו רע לכל החיים שלהם וייסרו את עצמם ,זה לא אדם שרוצה ללכת בשקט ולהעלם,זה אדם שרוצה להשאר גם במוות שלו"
הדרך שבה ביטא את המילים הכי נוראיות שיש ,את מה שעבר לי בראש בלי שידעתי בכלל ,הייתה מפחידה ,הוא היה אדיש למילותיו .
והוא צדק בכל מילה , לא רציתי אף פעם שהמוות שלי יהיה לחינם ,רציתי להעניש את כולם מסביבי,את אמא שלי שאף פעם לא ידעה מה עובר עליי,שאף פעם לא היה לה מספיק אכפת ממני ,וכל פעם מחדש היא הוכיחה לי שצדקתי ,בפעמים שבהם בעלה אנס אותי בחדר ליד ,בפעמים שבהם ברחתי מהבית ולא חזרתי יממות ,בפעמים שבהם פגעתי בעצמי שוב ושוב ושוב והיא לא הפסיקה לחשוב שהשתגעתי במקום שאולי היא הבעיה וכל מה שהייתי צריכה זה שיבחינו בקושי שלי ,שמישהו אחד סביבי לא יחשוב שהבעיה היא בי.
רציתי להעניש את אור ,שעזבה אותי ,והלכה עם מי שתמיד יתייחס אליה כבת המושלמת שלו ,אותי הוא אנס ועליה הוא שמר מכל משמר. אותה הוא חיבק בחום של אבא שהייתי מתה רק בשביל לחוות ,ואליי ?הוא התגנב בשעות הבוקר ,וחדר אליי בלי מצפון ,לקח אותי ואת גופי ,השחית אותו ,את הבת שלו.
והיא לא שמה לב לכלום, היא לא שמה לב לפחד בעיניי שהוא חיבק אותי לידה ,היא לא שמה לב לכמה ששנאיתי אותו במבטי ,היא לא שמה לב לכמה פחדתי שהזכירה את שמו,ובמקום לראות את כל זה ,היא התרחקה ,כמוני .
ויותר מכל אני כועסת עליו ,זה אפילו לא כעס.
זה הידיעה שאם לאחרים יש שטן למעלה שמתעלל בנשמתם ,שמביא אסונות לחייהם ,אז אצלי הוא היה אמיתי ,והוא היה האבא שלי.
השטן בהתגלמותו.
זו הידיעה שאת מתהלכת בעולם יום אחרי יום לבד ,כי מי שאמור להגן עלייך פוגע בך .
הוא זה שגורם לך לרצות למות.
הוא משחית אותך ,את הנשמה שלך,ואת הגוף שלך ,שעדיין נשאר נערי ,בלי המון סימנים נשיים ,בלי ידיעה בכלל מה עושים לך ,את עדיין ילדה ,אבל הוא לוקח אותו ,ומכריח אותו לחוות את זה ,פעם אחר פעם ,לא משנה כמה פעמים את תתעוררי בבוקר ותקווי שזו הייתה הפעם האחרונה שזה קרה , שאולי הפעם הוא יסתפק ולא יהיה זקוק לעוד ממך ,הוא הופיע שוב.
ולקח אותי שוב , אז אחרי שהשחיתו לי את גופי ככה ,אני לא רוצה להיות בתוכו יותר ,אני נגעלת מעצמי ,מהידיעה שהוא זה שחדר אליי ראשון ,שהוא לקח את בתוליי ,מהידיעה שלא משנה כמה קרצפתי את גופי עד שנהיה אדום וזלג ממנו דם ,עדיין הרגשתי כל כך מלוכלכת.
אז כן אם אני אברח מהעולם הזה ,מהגוף הזה ,אני לא אלך בשקט ,אני לא אעלם ,אני ארדוף אותם ,בגוף המושחת שלי ,אני אראה להם איך אני רואה את הגוף שלי כל יום במראה ,למרות שהוא רק עם כמה צלקות בודדות ,והוא נראה שלם ,אני לא רואה אותו ככה ,אני רואה אותו מדמם כמעט נעלם ,אני רואה אותו שבור לחלקים ,ואני לא רואה לב.
אני רואה שחור משחור בתוכי.
אז אם אני אלך אני אלך ככה .
מדממת , הרוסה,ושבורה.
כמו שהנשמה שלי מרגישה ,כמו שהגוף שלי מרגיש כבר שנים .
ואני אגרום להם לא לישון בלילות כמו שאני לא ישנתי ,אני אגרום להם לקום מסיוטים ,כמו שאני קמתי.
ואני אגרום להם להבין שמעולם לא השתגעתי.
זה פשוט שהם היו עיוורים.
זה פשוט שלהם היה יותר קל חיות בידיעה ששקד השתגעה ,מאשר שזו היתה אשמתם.
אבל האמת היא ,שלמרות שהייתה לי את כל הזכות להשתגע ,נשארתי הכי שפויה שיש.
כי אם הייתי נשארת אותה השקד שהייתי.
אז הייתי משוגעת .
****
סליחה שלא העליתי המון זמן
השבוע שלי היה עמוס במיוחד ❤️
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Lãng mạnהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
