קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה

חלק 45

שקד:
אני לא יודעת מה הביא אותי לחשוף מולו את המילה אבא ,את המילה שריסקה את חיי והרכיבה אותם מחדש בצורה הכי מכוערת שיש 
משהו בתוכי פחד שזה כי באמת לא רציתי שהוא ימות ,ברגע שהוא אמר שילך לרצוח את הבן אדם שעשה לי את זה ,פחדתי על אבא שלי . פחדתי כל כך עד שפלטתי את המילה אבא.
וזה החליא אותי.
לחשוב על זה שלמרות כל מה שהוא עשה לי אני רוצה שהוא יחיה? כעסתי על עצמי כל כך .
וכעסתי על זה שלמרות מה שהבטחתי לעצמי אמרתי את זה לאדם האחרון שלו הייתי אמורה.
וגם אחרי שאמרתי את זה ,הוא אכזב אותי,הדרך בה הגיב והתנהג , שוב לא זיהיתי אותו ,שוב הפחד מילא את עיניי.

הראש שלי אמר לי להתרחק ממנו.
להתרחק מהאדם הלא יציב הזה ,אבל הלב שלי נמשך אליו כמו מגנט,לא משנה איזה אדם יצא ממנו,אהבתי את כולם .
אהבתי את הפחד ,את הסכנה ,את הרעילות,ואת התפיסות החזקות שלו בי בלי להתנצל. ,אהבתי שהוא מכאיב לי פיזית ומכאיב לי נפשית. שהוא פוגע בי חזק חזק.
ואהבתי את זה שאחרי שנייה הוא נהיה רך ויציב ,אהבתי שהוא מתנצל על מה שהוא עשה ומרפא את הפצעים שיצר אבל לא באמת.
כי אהבתי את הצלקות שהוא משאיר לי על ליבי.
התמכרתי לתחושה של הכאב שרק הוא יכול להביא לי .
הכאב הזה שנובע מרגש עמוק ולא מוסבר לבן אדם הזה, רק איתו יכלתי להרגיש את הכאב הרגשי הזה.
בעצמי יכלתי לפגוע ,יכלתי לפצוע אבל זה לא היה מזיז לי כלום בלב,זה לא היה נותן לי להרגיש חיה ,אבל איתו הכל תמיד פשוט.
הוא מושלם עד ש...
הוא רך עד ש...
והוא מרפא אותי עד ש...
תמיד הוא מפשל בסוף,תמיד הוא מחייה לי את הכאב .
מאז שהגעתי לביתו לא היה לי רצון לפגוע בעצמי פעם אחת,לפעמים חשבתי שאולי זה כי אני איתו וטוב לי.
אבל היום הבנתי שלא, הוא פשוט ממלא לי כבר את החלק המזוכיסטי הזה בי ,הוא ממלא אותו עד תום.
עד שאני כבר לא צריכה להוסיף בעצמי,הוא עושה את זה טוב ממני, אני מנסה בכל כוחי לפגוע בעצמי כואב ,עמוק. 
אבל זה לא עוזר ,כי הכאב הוא פיזי ,כאב שלא מעלים כלום מהריקנות בליבי, אבל הכאב שלו הוא חזק, עוצמתי ואנושי.
ואני אוהבת את זה ,זה סוג כאב שמשאיר לי צלקות בלב, צלקות שרק אני יודעת שהם קיימות,צלקות שאף אחד לא יכול לעקם גבה שהם קיימות .
כי אף אחד לא יודע מלבדי.
צלקות שבגללם אני לא צריכה ללכת לבית חולים או לפנימייה מזדיינת.
כי אף אחד לא רואה אותן חוץ ממני,אף אחד לא יודע שלפעמים המצב בליבי עד כדי כך חמור שאני צריכה להיות במחלקה ראשונה ,אף אחד לא רואה עד כמה עמוקה הצלקת שהוא השאיר לי הפעם, או איזה טיפול ירפא לי אותה.

אבל הצלקות האלו גם יותר כואבות , יותר צורמות.
כי הלב שלי בניגוד לגופי מלא עד כמעט אפס מקום בחבישות,צלקות,שברים,או פצעים פתוחים שעדיין מחכים לטיפול.
מתישהו יגמר לי במקום להפגע בו.
מתישהו תבוא הצלקת האחרונה שתמלא אותו לגמרי,עד שהוא כבר ישבר לגמרי.

אבל כרגע אני לא חושבת על זה.
כי גם אם לפעמים השפיות שלי מבצבצת ואומרת לי ללכת מכאן ,לברוח לאן שאני יכולה .
שכל מקום עדיף מלבד המקום הזה,ליד האדם שמחייה אותי על ידי השריטות שלי.
ליד האדם שמכריח אותי לאבד שליטה על חיי.
ליד האדם שכמעט יודע את הסוד הכי אפל שלי חיי.
אז היא הולכת מהר מאד,כי שאני מביטה בו ,הוא נותן לי  תקווה לכסות צלקות ישנות.
את הצלקות הגדולות ביותר שלי .
הוא מרפא אותי רק במבטו עליי.
ואני צריכה אותו כל כך, כמו מים לנשימה.
אבל זה לא שאני לוקחת קצת ממנו ויכולה להעלם ,אני פשוט מתמכרת יותר ויותר לתחושות שמציפות אותי לידו,למה שהוא מוציא ממני.
זה כבר לא נתון בידיי.
זה כבר לא בשליטתי .
איבדתי שליטה ,איבדתי רצון להיות בשליטה ליד האדם הזה, אני לא רוצה דבר אחר מלבדו.
וגם אם לרגע חשבתי ששלטתי בעניינים מסתבר שלא.
כי הגוף שלי בגד בי וחשף את סוד חיי לאדם הזה,לאדם הלא יציב הזה שיכול להפוך את חיי מגהנום לגן עדן ,ומגן עדן לגיהנום בתוך שנייה.

הכוח נמצא בידיים שלו.
הלב שלי נמצא בידיים שלו,הוא יכול לבחור אם להחזיק אותו בעדינות ולהזהר על השברים או אם למעוך אותו חזק בלי להשאיר ממנו פירור.
או אם לשרוט לאט לאט ולהוסיף לי צלקת חדשה לאוסף שלי .
צלקת שאני אוהב,צלקת שתגרום לי כאב טהור.
צלקת שתגרום לי לרצות להשאר לידו עוד.
שתגרום לי להתמכר עוד לאדם סבג.

***
אדם בוא תשרוט אותייי 😍

אתן לא מבינות איך אני מתרגשת מהחשיפה שיש לסיפור שלי אנחנו מתקרבות לעשר אלף צפיות ואין מתרגשת ממני.
הפרק היום אומנם רק משקף את מחשבותיה של שקד ולא מתקדם כל כך בעלילה ,מה גם שהוא דיי קצר.
אבל בכל זאת רציתי לפנק ולהעלות לכן משהו ,כי היה לי קצת זמן פנוי .
לילה טוב אוהבת ❤️