משב הרוח הקריר שהיכה בי נחלש ברגע שעטף אותי בזרועותיו, הוא חימם אותי והרגשתי מוגנת לפחות לרגע ממשב הרוח.
האם הוא יכול להגן עליי באמת?
ידיי עלו אל גבו בלי לשאול ועטפו אותו בחזרה
"תודה אדם" אמרתי בשקט.
זו הפעם הראשונה מזה המון זמן שהרגשתי פחות לבד,המחשבה שאבא שלי עוד שעות ספורות ינחת בארץ שלי.בעיר שלי.בבית שלי.
מפחידה אותי עד כאב,רציתי לנסות להשאר אצל נעמה כמה שאוכל אבל היא תרצה תשובות,היא תרצה לדעת למה ,ומה קורה לי בחיים ואני לא יכולה לתת לעצמי לספר לה.
אבל לחיות אצל אדם ,להיות תלויה בו ,להכנס למרחב שלו , אל הבית שלו ,גורם לי לפחד לא פחות, הוא עבריין ואני לא שכחתי את זה.
אני לא בטוחה איתו ,אבל על מי אני עובדת?
החיים שלי לא יותר בטוחים מזה .
בבית שלי תחכה לי המפלצת שגרמה לי למות בעודי בחיים .
לחיות בעודי גוססת עדיין מהפצעים שיצר לי ,מדממת מנסה לחיות ,אבל לא באמת.
הייתי מעדיפה שיהרוג אותי כבר אז.
שיגרום לי להעלם,אבל במקום זה הוא השאיר אותי בחיים וכל יום פצע אותי עוד יותר.
ואז שהוא נעלם הוא רדף אותי בסיוטים בחלומות ,ברגעים שאני פותחת את עיניי וקרן השמש פוגעת בעיניי .
"היי ,על מה את חושבת?" אדם ליטף את שערי וסידר אותו מאחורי אוזניי והביט בעיניי עמוקות ,לרגע כבר שכחתי שהוא כאן מולי.
פתאום קלטתי שידיי רועדות והלב שלי דפק כמו משוגע ,שמתי את ידי על ליבי ונשמתי באיטיות,עד שחזרה לי הנשימה הסדירה.
"שקד? את בסדר?" הוא הביט בי בדאגה ,הנהנתי באיטיות.
"כדאי שנחזור לא?לפני שהם ישימו לב שעזבנו" אמרתי והתחלתי לצעוד כמה צעדים ממנו ,קרוב יותר לכניסה.
"רגע ,שקד" סובבתי אליו את ראשי.
"תבטיחי לי שמחר את באה איתי" בנסיבות אחרות הייתי אומרת לו שלא.
שאני לא רוצה לפגוע בעצמי ,לתת ללב שלי להיות פגיע לידו במרחב שלו.
אבל עכשיו. אין לי מה להפסיד בכל מקום שאלך אהיה פגיעה , ופה אני לא יכולה להשאר כמה אני יכולה למרוח את זה עוד?
נעמה תשים לב שמשהו לא כשורה ,היא תמיד שמה לב.
"אוקיי אני אבוא איתך" מבטו התרכך הסתובבתי ונכנסתי לבית ,עליתי לחדר ונשכבתי ליד נעמה ,הבטתי בה לרגע היא ישנה בשלווה ,קינאתי בה אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שישנתי ככה ,אני תמיד חווה סיוטים,אני תמיד מפחדת שיגיע הבוקר ואני אשמע דפיקות בדלת ואחר כך את קולו.
_
"שקד קומי" קולה של נעמה נשמע מעליי והרגשתי אותה מנערת את גופי , פתחתי את עיניי באיטיות מרגישה את השמש מסנוורת את עיניי ותחושת הבחילה התחילה לעלות בי.
"רדי למטה אני מכינה לך שוקו וארוחת בוקר" היא נישקה את ראשי ברכות.
הנהנתי מעט וחייכתי חיוך קטן.
יצאתי למסדרון ופתחתי את דלת השירותים ,ישר למראה של אדם בלי חולצה מצחצח את שיניו מול המראה במהירות ששערו נוחת על מצחו ברישול ,פאק,אני יכולה להתרגל לזה.
"פאק סליחה" סגרתי את הדלת במהירות,שקד לא חשבת לדפוק קודם! נזפתי בעצמי והנחתי יד על מצחי בייאוש.
הוא יצא בחיוך קטן שניסה להחביא על שפתיו "את יכולה להכנס" הוא גירד בראשו והצביע על הדלת .
נשכתי את שפתיי בהתנצלות ונכנסתי לחדר השירותים.
למה זה היה מביך כל כך?
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romansaהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
