לפני שהפרק מתחיל חשוב לי להגיד כמה דברים:
1:אני מבינה שזה קצת מוזר לכם שפתאום יש את נקודת המבט של גל ,אבל כמו שאמרתי מלכתחילה זה סיפור שונה ממה שקראתי בעבר והכל פה לא צפוי אז תקחו את זה לתשומת ליבכן.
2:ראיתי איזה כמה פעמים שהגבתם ביקורת ומחקתם וזה ממש מבאס אותי לראות את זה.
אני בעד ביקורת בונה ורוצה רק לשפר אותו שיהיה כמה שיותר טוב ואשמח אם תגיבו ולא תמחקו ,מה גם שלפעמים יש לי מה להגיב על הביקורת הזו ולהסביר ואין לי אפשרות כי מחקתן בקיצור תרגישו בנוח להשאיר את התגובות❤️
3:תודה על עשרים ואחת אלף צפיות לא מובן מאליו בכלל ואני הכי מעריכה בעולם
וזהו תהנו🫶🫶
*****
גל:
לא רציתי להגיד לה שאדם יצר איתי קשר,שאדם כן בדק מה איתה.
שאדם לחוץ ומת לבוא לראות מה איתה.
אבל היה לי צורך עז להרחיק אותה ממנו ואני לא יודע למה ,אני כועס על עצמי כל כך בגלל זה,אני מרגיש זבל ולמה בכלל אמור להיות לי אכפת ? זה מחרפן אותי.
הבטתי בשקד שהכניסה מעט דברים למזוודה הקטנה והשחורה שלה , היא הרימה את מבטה מהמזוודה לעברי וחייכה מעט ,חייכתי לה בחזרה והתקרבתי מעט לעברה.
"את רוצה לבוא איתי נכון?" היא הביטה בי לרגע ושתקה "אני לא אכריח אותך לבוא איתי ,אני לא בן אדם כזה"
היה הנהנה וסגרה את הרוכסן "בוא נלך"
***
עצרתי את הרכב ליד חוף הים ,גם כי אהבתי את הים ולא רציתי לפספס הזדמנות לראות את הזריחה בו ,גם כי לא רציתי שהיא ישר תנחת מהבית של אדם לשלה ואז לפנימייה כל כך מהר.
וגם הי היה לי חלום כלשהו לראות את הים משתקף על עיניה הכחולות.
"לאן זה?" היא הביטה בחלון בחשד.
"אני רוצה שתשתחררי קצת לפני שתגיעי לפנימייה"
פתחתי את הדלת שלה והושטתי לה יד ,מזמין אותה לצאת בעקבותיי.
היא הביטה בי בהיסוס ואז תפסה בידי בחיוך.
ראיתי את הגלים מתנפצים לעברנו ביחד עם הרוח הקרירה ששהתה באוויר של הבוקר , הסתכלתי עליה ,היא הביטה בהן נקסמת כמוני, עיניה הכחולות באמת היו מהפנטות עם מראה הגלים בתוכן ,ממש כאילו הבטתי על ים נוסף חוץ מזה שמולי.
התיישבתי מול הגלים והיא התיישבה בעקבותיי.
שקד:
זה היה אותו החוף.
אותו החוף שאדם לקח אותי אליו בכל פעם שרצינו לברוח ,ומאז זה נהיה מקום המפלט שלי מהכל גם המחשבות שלי עליו.
זה היה מקום קסום ולא יכולתי להסביר למה.
אבל להיות פה עם גל הרגיש לי כל כך מוזר ,כל מה שרציתי היה לראות את אדם עכשיו.
שהוא יהיה פה איתי כמו אתמול ,שאמר לי את המילים הכי יפות בעולם.
"אדם היה לוקח אותי לכאן כל הזמן" אמרתי בשקט מביטה אל המים.
הרגשתי את מבטו של גל נח עליי.
"אני אוהבת את החוף הזה" חייכתי אליו חיוך מר, זה היה חיוך של געגוע .
לא ידעתי מה העתיד צופן לי ,מתי אראה שוב את אדם , האם שוב יחזירו אותי לבית ,או האם לא יהיה לי עתיד כלל.
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
