הראש שלי אמר לי ללכת מפה .
להתרחק ממנו כמו מאש.
לרוץ הכי רחוק ומהר שאפשר ממנו.
אבל הלב שלי והגוף שלי בגדו בי,האש שהלהיט בי כל פעם שהבטתי בעיניו ,ששמעתי את קולו, ושנגע בגופי אפילו רק נגיעה אחת קטנה ,גרמה לי להרגיש חיה שוב .
והייתי כל כך נואשת להרגיש ככה שוב .
כל כך נואשת להרגיש משהו שוב ,כל דבר .
הרגשתי כל כך מתה כל הזמן,חסרת רגשות.
שום דבר לא משפיע עליי, אבל איתו זה שונה המבט שלו לבדו מעיר אותי לחיים ,את הלב שלי ,את הלב הקפוא והשבור שלי.
הוא כמו סם שאני רוצה שלא יעזוב לעולם ,אבל אז שהוא עוזב ,שהוא פוגע בי הוא גורם לי להרגיש מתה מאיי פעם.
"אז אני אגן עלייך מעצמיך" הוא תפס בכתפיי מעביר בי רעד שגרם לי לפחד מעצמי ומאיך שהגבר הזה משפיע עליי ממגע כה קטן הרמתי את ראשי כדי להביט בפניו שריחפו מעליי ,מזכירות לי כמה הוא גבוה.
"ומיי יגן עליי ממך?" שאלתי בפחד והיסוס והבטתי בעיניו הירוקות שריצדו על שלי.
לא היה לי איך להגן על עצמי מאיך שהוא משפיע עליי, מכמה שהוא יכול לנפץ אותי עד שלא ישאר ממני כלום, ומכמה שלמרות שאני אומרת לו שאני רוצה שיעזוב ,הלב שלי צועק בנואשות שישאר.
"אתה לא בריא לי ,המצב הנפשי שלי לא משהו ואני לא צריכה אותך גם בחיים שלי שתדרדר אותי עוד יותר" הייתי גאה בעצמי על הטון ההחלטי והרציני שיצא ממני ,פחדתי שקולי ישבר או יצא צרוד.
"את יודעת מה שקד, פאקינג לא אכפת לי ,אני לא מוכן לקחת את הסיכון שתפגעי בעצמך שוב את יכולה לשנוא אותי מצידי, אבל אני לא מתכוון לעזוב" הוא חיזק את אחיזתו בכתפיי והביט מבט עמוק לתוכי חותך אותי לשניים.
"למה אכפת לך בכלל?" קולי יצא שקט וטעון.
"אני לא יודע" מבטו נהיה טרוד "אבל אני כן יודע שאני לא אתן לך להפגע לא מעצמך,לא ממני ולא מאף אחד אחר"
***
הבטתי בבית הזה שאני אף פעם לא אוהבת לראות, הבית הזה שאני שונאת כל מטר בו , בעיקר את חדרי,הבית הזה שלמרות שחשבתי שקצת אתגעגע אליו שאחזור ,אני לא מרגישה אליו כלום מלבד שנאה.
אדם התעקש להסיע אותי לפה ולא רצה שאקח מונית , הנסיעה הייתה שקטה ,ולשם שינוי אהבתי את השקט בינינו ,הוא היה בטוח ושליו, הייתי צריכה אותו, לשמוע רק את המכונית נוסעת ולהביט מהחלון אל הרחוב.
פתחתי את דלת הבית באיטיות מתפללת בליבי שאף אחד לא ישים לב שנכנסתי.
אך לשווא ,אור ישבה בספא והרימה את עיניה מהפלאפון שנכנסתי.
עיניה אורו והיא רצה אליי וחבקה אותי אליה "שקד חזרת!" היא חייכה .
"איך היה? תספרי לי קצת"
"זוזי לי מהדרך"
"שקד די תפסיקי להרחיק אותי ממך התגעגעתי אלייך" היא ליטפה את ראשי.
"זוזי! אין לי כוח לחיוכים הקורנים שלך עכשיו, תפני לי את הדרך!" אמרתי בחוסר סבלנות.
"אבא מגיע מחר" הרגשתי כאילו רובה יורה בליבי או בראשי כי אחרי רגע סחרחורת תקפה אותי ואז כבר לא ראיתי כלום.
_
"שקד,שקד,שקד" הרגשתי מישהו מנער את גופי,פתחתי את עיני והבטתי סביבי הייתי שכובה על המיטה בסלון ואור ישבה על ידי מפוחדת "תודה לאל ,מה קרה לך את התעלפת הרגע ?,מרעיבים אותך שמה?"
"כלום,יש לי סחרחורת זה הכל" שיקרתי.
הלב שלי דפק במהירות בפחד .
"למה הוא מגיע?" שאלתי וקיוויתי שלא תבין על מי אני מדברת וכך אדע שזה לא אמיתי שדמיינתי את זה.
זה לא הגיוני הוא לא יכול להופיע עכשיו.
"הוא שמע על המצב שלך והוא דואג לך ,הוא גם התגעגע אלייך" הוא ליטפה את זרועי.
"אהמ כן" המהמתי בשקט לא יכולתי להתמודד עם הסיטואציה הזאת ,לא .
לא עכשיו .
לא מחר.
ולא לעולם.
אם התעלפתי ששמעתי שהוא מגיע ,מה יקרה שאראה אותו מולי?
אותו. את המפלצת שרצחה את נשמתי.
אני לא יכולה להתמודד עם זה.
התרוממתי במהירות מהספא ונעמדתי ,קצת מעדתי שראיתי הבהובים "קמת מהר מידי תשבי קצת לפני שאת קמה" היא אמרה בדאגה.
המשכתי ללכת היישר לחדרי מתעלמת ממנה.
סגרתי אחריי את דלת החדר מבועתת.
הרמתי את ידי לליבי שדפק במהירות ,מה אני אעשה? ידעתי שמתישהו יבוא היום שהוא יבוא לכאן שוב.
אבל עכשיו שאני יודעת שזה באמת קורה,אני מפחגת פחד מוות.
אני מפחדת כל כך .
אני יודעת שהשתניתי אני כבר לא אותה אחת שהוא הכיר חלשה ופגיעה , הוא לא יפגע בי שוב ניסיתי להגיד לעצמי . אבל בתוך תוכי ידעתי כמה נשארתי בדיוק אותה אחת ,כמה השנים לא באמת שינו בי משהו .
כי אני זוכרת את התחושה של הקיפאון.
ומה שאני הכי מפחדת ממנו זה שאותו הסיפור יחזור על עצמו ,וכל התקווה שלי שאני מספיק חזקה לעבור את זה היא בולשיט אחד גדול .
אני לא יכולה להתמודד ,אני אברח.
לא אכפת לי לאן אני לא יכולה לראות אותו שוב ,אני לא מספיק חזקה ,אני מרגישה כמו עלה נידף ברוח הסוערת שנכנסת לי לחיים בלי לשאול ,הדרך היחידה שלי להמלט מזה .
היא פשוט לברוח ,וזה מה שאני אעשה .
אני אברח מבלי להביט לאחור ,לא אכפת לי לאן כל מקום יותר טוב מהחיים שלי.
כל מקום עדיף מלראות את המפלצת הזו שוב.
"זה נכון אתה מפלצת" נזכרתי במילותיי לאדם מוקדם יותר.
אני מצטערת שקראתי לו ככה ,הוא כל כך רחוק מכל זה ,הוא מאיים ואפילו מפחיד אבל הוא כל כך רחוק מהמילה מפלצת .
הוא החייה בי חלקים שחשבתי שמתו לנצח.
ולעומת זאת אבא שלי ,המפלצת של חיי הרגה אותי כל יום מחדש.
אז אדם רחוק מהמילה הזאת ,רחוק כל כך.
***
סורי שלא כתבתי היה לי מחסום כתיבה קטן.
ותודה על אלף צפיות ❤️ ❤️ ❤️
זה כל כך מרגש אני מודה לכל מי שקוראת את הספר שלי ואוהבת אותו,ומי שמגיבה ומדרגת בכלל יש לכן מקום חם בלב שלי 😍
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
