אני לא זוכרת מתי בכיתי ככה פעם אחרונה.
מאז שהגעתי לכאן בכיתי הרבה פעמים ,אבל ככה זו פעם ראשונה.
שילב נכנסה לחדר והביטה בי ,היא התקרבה וליטפה את גבי ברכות "קרה משהו שקד?" היא שאלה ברוך.
הרמתי אליה את מבטי וניגבתי את אפי "אני לא רוצה לדבר על זה"
"אוקיי" היא חיבקה אותי וליטפה את שיערי שנבדק לדמעות שלי ונהיה דביק.
עצמתי את עיניי ובכיתי ,פניי נהיו חמות ורטובות.
הדלת נפתחה "את יכולה לתת לי לדבר איתה רגע?" הקול הגברי שמוכר לי מאד נשמע מהפתח, אבל הקול הרך יותר.
שילב הביטה בי לאישור ,הנהנתי לה והוא נכנס.
היא יצאה והשאירה אותנו לבד.
הוא לבש את אותם הבגדים מהבוקר לא שהספקתי יותר מידי להתעמק בהם ברגע שראיתי את אדם.
הבטתי בהם הוא לבש גופייה בצבע ירוק זית ומכנסי ג'ינס רופפים.
הוא נאנח.
"אני מצטער שהיית צריכה לראות אותו שוב ,אם אני לא הייתי פה אז הוא לא היה בא"
"זה בסדר זה לא אשמתך שהוא אח שלך"
"את בסדר?" עיניו נפגשו בעיניי וליטפו אותי קצת.
"לא" אמרתי בכנות,תמיד ששאלו אותי אם אני בסדר נהגתי להגיד שכן , כי לא רציתי להודות שרע לי,וכי לא רציתי שיחפרו לי.
אבל עכשיו זה מרגיש לי נכון.
הוא הביט בי לרגע ואז עטף את גופי בזרועותיו וחיבק אותי חיבוק חמים, עטפתי אותו בחזרה ועצמתי את עיניי שתי דמעות נוספות ברחו מעיניי ,ואז עוד כמה שלא שאלו וברחו מהכלא שנקרא עיניי ,וזלגו היישר על כתפו, הוא ליטף את גבי.
השתחררתי מאחיזתו ,"אני בטח מרטיבה לך את החולצה" אמרתי בטון מתנצל.
הוא לקח אותי אליו שוב וחיבק חזק יותר.
הופתעתי מאיך שהוא מתייחס אליי ,למה? יש לו חברה והוא מאושר איתה למה הוא צריך גם לטפל בי בחיים שלו? בעוד אחת מהחברות שאחיו השתמש בהן וזרק? למה?
"למה אתה מתייחס אליי ככה?" שאלתי שפניי קבורות בכתפו.
"אני לא יודע" הוא אמר על כתפי בקול היפה שלו ,כל כך עמוק ועדין.
"אתה מרחם עליי?" התנתקתי ממנו כדי לראות את מבטו. הוא הביט בי במבט עדין ורך וכן אפשר לראות שהוא דיי מרחם עליי,אני גם הייתי מרחמת על עצמי.
"לא" הוא אמר בכנות,
הבטתי בו מבולבלת "אז למה?"
"כי את צריכה אותי עכשיו, ואת גם שונה ,את מסקרנת אותי קצת אפילו"
"שונה ממי? מבנות אחרות שאח שלך דפק?"
"אל תדברי על עצמך ככה" פניו הרצינו "אני לא שופט אותך לרגע ,ואת יודעת שאולי אפילו במקרה הזה את באמת היית שונה בשבילו,אני לא ראיתי אותו מסתכל על אף אחת כמו שהוא מסתכל עלייך ,הוא לא התחבר בחיים לבנות בסגנון שלך ,תמיד זה היה האלו הרגילות שקל להשתמש בהן ולזרוק לא כמוך. אולי הוא חשב שבאמת איתך זה יהיה אמיתי" הוא עצר לרגע ונאנח "אבל אדם הוא אדם,הוא לא משתנה"
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
