קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה

פרק 43

שקד:
אני מרגישה חסרת שליטה יותר מתמיד .
כל מה שהבטחתי לעצמי לא לעשות ,כל החומות שהבטחתי שלא אשחרר, ששמרתי עלהן בקפידה נעלמו להן.
הוא שלט על ליבי,על גופי,ועל כל מחשבותיי.
פתאום החלום הזה שהרגיש כל כך אמיתי מתנפץ לו ,המציאות מידי פעם מבליחה בי ,עד מתי אסתתר פה בזרועותיו?
עד מתי הוא לא ילך לתיכון בגללי?
כמה זמן יעבור עד שהמשפחה שלי תמצא אותי? כמה זמן יעבור עד שאבא ימצא אותי.

היום יום שבת ,הוא שוב יצא עם אבא שלו אל המקומות שבהן דם נשפך כמו מים , מקום שאני לא באמת רוצה לדעת היכן הוא ,או איך מגיעים למצב כזה שדם נהיה הפקר.

ירדתי למטה מקווה לא לראות אף אחד.
עיני נפתחו באימה שראיתי את תומר יושב בספא עם הפלאפון שלו.
פחד היכה בי ,פחד לא מוסבר ,פחד ממשהו שאני לא זוכרת עד הסוף, אבל גם רוצה לשכוח כל פיסה קטנה שידועה לי ממנו ומזכירה לי את אותו הרגע.

הוא הרים את עיניו מהפלאפון שלו אליי ,המבט שלו היה לא מפוענח ,אבל הוא בהחלט היה מפחיד.
ליבי רעד מפחד רק מלהביט בו ,הוא לא היה מפחיד כמו שאדם,הוא היה אכזרי ,מפחיד שגרם לי לבחילה.
"אז הנה הבחורה המסתורית שאדם הביא"
הוא חייך חיוך קטן ושם בפיו סיגרייה.
"את נשארת פה כמה ימים ברצף זה הישג מרשים" הוא סקר את גופי ונעמד מתקרב אליי.
עד שהרחתי את ריחו , הבושם שלו מוכר לי להחליא וזה עושה לי בחילה ,רעד עבר בגופי.
אני לא רוצה להיות פה.
"היי את פוחדת ממני?" הוא התכופף מעט בשביל להביט בי ,ידיו היו מוכנסות בכיסיו וחיוך אכזרי נמתח על שפתיו.

"ל..א" אמרתי בקושי.

"אז למה את רועדת? שקד?" הוא ביטא את שמי עם חיוך מוזר צופן סוד , הוא נאנח והביט על המכנס הקצר שלי.
"לא הייתי צריך לעצור" הוא צקצק בלשונו והביט במכנס הקצר שלי בלי בושה ,גורם לי בחילה נוראית ,על מה הוא מדבר? לעצור מה?הוא הלך עוזב אותי שמה ,מפוחדת ומבולבלת. על מה הוא מדבר? מה אני לא זוכרת?
_
השעה הייתה ארבע בצהריים והוא עדיין לא חזר ,פחדתי ודאגתי לו כל כך.
תהיתי מה הוא עושה עכשיו אבל גם לא באמת רציתי לתהות ,רציתי לשכוח ממנו.
אבל לא יכולתי כי הייתי בבית שלו,בחדר שלו ,עם האחים שלו,כל רגע פה מזכיר לי אותו,את כמה שאני מתגעגעת אליו
לאדם המסוכן הזה.
הבטתי בתקרה ,קצת התחרטתי ששברתי את הפלאפון ,הרגשתי מנותקת מהכל.
נעמה בטח דואגת לי ולא יודעת למה אני לא עונה לה ,אני חברה כזו גרועה.
ובטוח אמא שלי מחפשת אותי ,מי יודע אולי אפילו הוא מחפש אותי.

השיעמום הביא אותי לחטט בשידה ליד המיטה של אדם,כן רעיון גרוע וגם חטטני.
אבל אני כל כך משועממת.
פתחתי את המגירה העליונה ,חבילת קונדומים חצי גמורה,כמה אופייני.
הזזתי אותה ושני נשקים אפורים כבדים היו מתחתיה ,צעצוע הם לא.
למען האמת זה לא הפתיע אותי ,זה דיי הגיוני.
פתחתי את המגירה השנייה ,היו שם המון שטויות כמו כבלים ,עטים וממש למעלה את הפלאפון שלי.
המסך שלו היה שלם ולא שבור כמו שזרקתי אותו מהחלון.
מה הוא עושה פה? אדם תיקן אותו?
הרמתי את הפלאפון ופתחתי את המסך ,זה אכן הפלאפון שלי , נשכבתי על המיטה מחוייכת מעט מזה שקרה נס שכנראה קוראים לו אדם שגרם לו להיות שלם שוב ,ברגע שיעמום כבד שלי.
התעלמתי מזה ,שהוא פשוט היה פה מבלי שאדם אמר לי ,לא היה לי כוח לחשוב על זה עכשיו שהוא יבוא אשאל אותו.
נכנסתי להודעות