קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה

חלק 57

אדם:
הרגליים שלי רעדו ונשימתי לא יצאה סדירה שיצאתי מהפנימייה מדדה ברגליי.
ליבי האיץ שראיתי שוב את פניה ,מתרגשות לבואי ,בעיניה התמימות שהביטו בי באהבה שרק היא הייתה יכולה להעניק לי.
ברגעים שקפצה לחבק אותי,הייתי צריך לגייס כוחות נפש אדירים כדי להתנהג באדישות לרגליה המושלמות הכרוכות סביבי.
לא רציתי להביט בה בקור שהבטתי בה בו.
רציתי להראות לה כמה התגעגעתי אליה .
להראות לה כמה דאגתי לה.
אבל כל מה שיכולתי לתת לה היה כאב .
הייתי צריך לשבור לה את הלב,הייתי צריך להראות לה שאף פעם לא באמת אהבתי אותה.
ברגע שראיתי את הדמעה הראשונה חומקת מעיניה ,ליבי התרסק לאלף חתיכות .
אבל היה אסור לי להראות חולשה ,ניסיתי לא להביט בה כלל ,שאמרתי לה את המילים הכי אכזריות שיכולתי ,ניסיתי להסתכל על כל דבר אחר מלבד עיניה הפגיעות, ניסיתי להראות שלא אכפת לי ולהדליק סיגרייה ,ניסיתי להשתמש במילים הכי נוראיות כדי שתבין שזה אמיתי ופחדתי שהמבט שלי מסגיר את רגשותיי ,כי ברגעים שהבטתי בה ,ליבי האיץ וחשק בשפתיה יותר מכל דבר אחר.
כמעט נשברתי וחיבקתי אותה,אבל הזכרתי לעצמי שאם היא חשובה לי באמת ,אני צריך לעשות את מה שהוא רוצה.
ואז היא אמרה לי את המילים שהכי פחדתי לשמוע "אל תחזור,כי הפעם אני לא אקבל אותך חזרה ,זהו זה נגמר!,אל תראה לי את הפרצוף שלך לעולם יותר!"
הבטתי בה בפחד שלא יכולתי להסתיר ,אגרופיי התהדקו מהמאמץ לעצור את עצמי מלעוט על שפתיה.
היא התקרבה והחלה להכות אותי באגרופיה ולקלל אותי "אני שונאת אותך" המכות שלה היו אמיתיות ,הם לא כאבו לי בגופי ,הם כאבו לי בלב ,כי. הרגשתי את מילותיה על עורי ,על ליבי ,ועל כל איזור בגופי .
"את כולך!" היא צעקה והכתה אותי שוב ,ואז דמעה חמקה מעיני ,דמעה מזדיינת כואבת.
הפניתי לה מהר את גבי מבלי להביט לאחור ,אסור שהיא תראה את החולשה שבעיניי ,את הדמעה הזאתי.
אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שבכיתי , אבל זה לא היה בשנים האחרונות.
לא חשבתי שאי פעם בחורה תזיז לי עד כדי כך,היה אסור לי לתת לזה לקרות, התרסקנו.
והכי חזק שיש.

_
שקד:
הסלע הקר מתחתיי כאב כל כך.
עיניי שרפו מהמאמץ להוציא דמעות נוספות.
אני דיי בטוחה שאם יקחו את כל הדמעות ממני יהיה אפשר להכין נהר שלם.
שעות ספורות עברו. שעות שבהן כל מה שעשיתי היה לבכות ולבכות.
לגולל את כל הזכרונות שלי עם אדם ,איך לא רציתי לתת לו להכנס לי ללב ,אבל זה היה חזק ממני ,איך הוא גילה לי שהוא התאהב בי.
הכל היה שקר? כל המילים שהוא אמר לי? המבט שלו? הכל היה כל כך אמיתי.
זה לא יכל להיות שקר ,בלעתי את קול הבכי שלי בכף ידי ,ועוד כמה דמעות זלגו להם על פניי הרטובות.
קול שכשוך עלים נשמע מתקרב.
וניסיתי לנגב את פניי אך לשווא ,דמעות נוספות ירדו להם ,ממענות לעזוב.
ראיתי צל לידי והרמתי את פניי ,גל הביט בי במבט לא ברור ,מלא בכעס וברחמים.
אגרופיו התהדקו והוא התיישב לצידי על אותו הסלע.
"מה הוא עשה?" הוא הביט בפניי וניגב את דמעותיי באגודליו.