נקודת מבט שקד:
מתחתי את ידיי לצדדים ,המיטה הייתה כל כך גדולה, ולא סתם ,הייתי לבד.
פתחתי את עיניי במהירות והבטתי לחצי השני של המיטה , הוא היה ריק.
הלב שלי רעד, זה לא קורה לא.
נעמדתי במהירות וירדתי למטה עוטה עליי את השמיכה כי הייתי עירומה מתחתיה.
זו הייתה טעות. אתמול הלילה הייתה טעות זה שפגשתי אותו היה היה טעות ,וזה שהוא זחל אליי מתחת לעור בלי יכולת שליטה היה טעות.
ראיתי דמות עומדת עם הגב אליי ,מזיז משהו בכיור. זה לא היה אדם.
הגב שלו היה שחום וגדול.
"היי?" שאלתי שוכחת שאני עירומה מתחת לשמיכה ,ולא אמורה לנהל פה שיחות עם אנשים.
הוא הסתובב אליי ,הוא היה שילוב של אדם ותומר,הוא שזוף ,שרירי עם עיניים ירוקות ושיער בהיר שנפל על עיניו ,הוא היה מושלם.
על גבו היה קעקוע של כנפיים וידיו היו מכוסות בקעקועים שונים.
האווירה לידו הייתה מפחידה ,בדיוק כמו ליד אדם , ללא ספק זה עובר אצלם בגנים.
עיניו ירדו אל השמיכה שהחזקתי צמודה לגופי ,הוא חייך חיוך צדדי מזכיר לי שאני לגמרי עירומה מתחת לשמיכה הדקה שעל גופי. שיט.
"מי את?" הוא שאל והקול שלו היה כל כך דומה לאדם שזה הטריף אותי.
"א..איפה אדם?" שאלתי ,התמלאתי בושה שירדתי לכאן עם השמיכה עליי. והפרצוף שלו היה כל כך נוקב על גופי .
"אז את אחת מהבנות של אדם" הוא נשען על השייש והביט מהחלון. לא נתתי למילים שלו לחלחל אליי כי ידעתי שאם אתן להן מקום ,הם יפגעו בי אני אתחיל לחשוב מה אני בשבילו.
ואז אגיע לתשובה שאני יודעת בתוכי ,אני כלום בשבילו, הוא הוכיח את זה ברגע שקמתי בבוקר והוא לא היה לצידי.
"איפה הוא" שאלתי שוב.
"אין לך מה לחפש אצלו" הוא אמר בטון מסוכן
חיכיתי שימשיך ויגיד לי למה ,רציתי שיתן לי תשובות אבל הוא שתק והביט לחלון הגדול שהאיר על עיניו.
העיניים שלו היו שונות ,בהירות יותר, והשיער הבהיר שלו היה עם גווני שמש ,וזה עידן לו את הפנים ,בשונה מהאחים שלו שנראו מאיימים וקשוחים היה בו משהו אחר ,רגוע ,שליו,טהור.
"אתה אח שלו נכון" ,אמרתי בחצי שאלה כי ידעתי כבר את התשובה ,נעמדתי מולו והבטתי בחלון שהראה נוף מרהיב במיוחד, שלא ציפיתי לו ים תכול, והמון ירוק ,הבטתי מהופנטת בעיניים זוהרות.
"את לא הסגנון שלו" הוא אמר והזיז את פניו להביט בעיניי ,זורע בי את הירוק שלו,האחר משל אדם ,משהו שליו ורגוע שעשה לי כל כך טוב מבלי שידעתי להסביר מה בדיוק.
"הוא בדרך כלל הולך על סגנון ...אחר" הוא נגע בשיערי שנפל על פניי ברישול .
"אתה יודע לאן הוא הלך?" שאלתי שוב מקווה הפעם לתשובה.
"מה השם שלך?" הוא שאל בחיוך קטן.
"שקד" אמרתי קצת מאוכזבת לקבל שוב שאלה במקום תשובה.
"אוקיי אז שקד" הוא נעמד מולי והביט חזק לתוך עיניי "תברחי את לא מתאימה לפה ...אליו הוא יהרוס אותך"
"למה אתה מדבר עליו ככה מה הוא עשה לך?" פחדתי ,הדיבור הזה שלו ,איך שהוא דיבר על אדם כאילו הוא בן אדם רע ,משהו מסוכן.
תמיד ידעתי שאדם לא רגיל ,ידעתי שהוא עבריין ולפעמים קצת חסר לב ושבור. אבל הוא לא רצה לפגוע בי בחיים ,פחדתי מאדם מאד אבל עמוק בפנים ידעתי שבחיים לא יפגע בי.
ועכשיו אני כבר לא בטוחה. אני לא יודעת אם אני מכירה אותו בכלל ,איזה פרטים אני יודעת עליו ? על המשפחה שלו? על אחים שלו?
"הוא לא עשה לי" הוא גיכך "הוא עשה לאנשים כמוך" היה קצת לגלוג בקולו, הוא נגע בשיערי שוב סידר קצוות שיער במקומן.
"אנשים כמוני?" שאלתי בפחד.
"לא סתם הוא לא היה פה בבוקר ,זה סיפור שחוזר על עצמו" הוא הביט שוב לחלון.
"כל פעם בחורה אחרת" הוא אמר בטון אדיש.
"הוא ניסה הזהיר אותי לפני" הבטתי גם לחלון.
"לפחות הוא ניסה" הוא גיכך.
"לא היית צריכה להשאר"
המילים שלו פגעו לי בלב כמו חץ ,נכון לא הייתי צריכה,דמעות עלו עיניי ועצמתי את עיניי נותנת להן לזלוג.
הלכתי צעד אחורה "לא שאלתי אותך איך קוראים לך" אמרתי לפני שהלכתי.
"גל" הוא אמר בשקט מביט אל החלון.
_
עליתי לחדר אוספת את הבגדים ומתלבשת במהירות ,זהו? ככה זה נגמר?
שהוא מנייאק ואני תמימה? הוא פשוט פגע בי והלך? השאיר אותי פה לבד וגרם לי להרגיש שאני כלום אחד גדול .
הדמעות לא הפסיקו לרדת מעיניי ולהרטיב טיפות קטנות על הרצפה שבחדר.
התיישבתי במיטה באפיסת כוחות. חופנת את ראשי בין ידיי. ומזיזה את שיערי לאחור .
שונאת את עצמי יותר משכבר שנאתי.
שונאת את הרגשות שלי ,את זה שנתתי לו לקחת ממני את מה שרצה וללכת ,שונאת את זה שהאמנתי שאולי אני שקד הקטנה לא כלום בשבילו. איך יכולתי לחשוב?
במה אני יותר מיוחדת? אני בדיוק כמו כולן.
והתרחיש שאמר לי אתמול קרה.
התעוררתי בבוקר לבד במיטה עם אפס כבוד עצמי.
אני טיפשה. אני שונאת את עצמי כל כך כל גרם של בושה שקיים בי,כל גרם של רגש שהרגשתי אליו. וכל רצון וכמיהה שגברו עליי .
אני שונאת כל כך. וזה מגיע לי כי ידעתי שאני אפגע הייתי צריכה לברוח שיכולתי,הייתי צריכה להקשיב לפחד שלי ולברוח.
*****
לילה טוב❤️
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romansaהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
