קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה

חלק 30

אדם:

אתה לא יודע איך זה מרגיש שאתה מאבד שליטה על הרגשות שלך ,שאתה כבר לא שולט במחשבות שרצות לך בראש ,עד שזה קורה.
באותו הרגע הקטן הזה שכל מה שרציתי זה לקחת אותה אליי ולא לעזוב לעולם, ניסיתי להכחיש את מה שידעתי שמתחולל בתוכי.
ואני עדיין מכחיש לא מוכן להודות שהגוף שלי יודע לייצר כאלו רגשות, שאני כל כך חסר שליטה על הלב שלי.
אבל הבחורה הזו ,היא מוציאה אותי מדעתי איכשהו היא לא עזבה את ראשי לרגע לא משנה כמה בנות זיינתי, וכמה העסקתי את הראש שלי במבצעים עקובי דם ,היא נשארה שם בכל רגע בכל שנייה והזכירה לי שלעולם לא אהיה ראוי למשהי כמוה.
אני אוהב כל חלק בה את השיער השחור שנותן מסגרת דומיננטית לצבע החרסינה של עורה ,לבן כל כך ,טהור.
אני אוהב את העיניים הכחולות שלה שמטביעות אותי בתוך הים הקסום שלהן ,הן תמיד כל כך פגיעות .
ואני אוהב את הפה המתוק שלה ,מהשפתיים העבות עד לטעם המתוק שלהן.
אני אוהב כל חלק בה כל כך ולכן אני אכחיש את זה בכל תוקף.
כי אני שונא לפגוע בה ,בכל פעם שהילדה הזו הכל כך פגיעה בוכה מולי ,הלב שלי רועד ואני מרגיש שהעולם קורס תחתיי.
אני יודע שזה בגללי והקול הזה שבראש שלי ממשיך להזכיר לי שאני מפלצת ובחיים לא אועיל לה בכלום חוץ מלפגוע בה.
אבל אני מרגיש כל כך ריק בלעדיה ,הכל מתקטן לעומתה ,כל הבחורות ,וכל הרגשות שלי.
אבל איך אני יכול לחשוב על הרגשות שלי כלפייה בזמן שאני רק פוגע בה? בזמן שבחיים לא הייתי שם באמת בשבילה כמו שהיא הייתה צריכה?

אני יודע שהגורל שלנו נקבע מראש ,אני דפוק חסר תקנה ופחדן עלוב שלא מוכן להלחם עליה כדי שבסוף שוב נתרסק שנינו באדמה וניפגע .
מהרגע שהיא נעלמה ועד שהיא הופיעה מולי שוב במקום שלא ציפיתי ולא ייחלתי לפגוש אותה לעולם,הייתי מבולבל כל כך ולא הפסקתי לחשוב על הקיום שלה ליד כולן בתוך תוכי ידעתי שאיתה זה אף פעם לא היה אותו דבר.
היא תמיד הייתה שונה,ושום דבר מזה לא מוכר לי ,ואז שראיתי אותה שם קוראת לו...
לגל.
הלב שלי עצר מלכת ,היא הייתה כל כך יפה השפתיים הוורודות והבשרניות שלה נפסקו שהביטה בי באותו ההלם כאילו קטעתי אותה באמצע החלום הזה שנשאבה אליו , היא לא ציפתה לראות אותי כמו שאני לא ציפיתי לראות אותה.
לא במקום הזה ,היא לא שייכת לשם.
זה מקום לאנשים שעוברים עלהם דברים קשים ,ואני לא יכול לחשוב שהיא סבלה וכל מה שאני עשיתי זה זיינתי אותה וברחתי. בלי לומר שלום או להתנצל תמיד ידעתי שהיא עברה חיים קשים ולחשוב שהוספתי לה עוד סבל במקום להיות לה למשענת מחרפנת אותי ,אז כן אני מנייאק דפוק.
והבחורה הזו לא שווה אותי.

באותו הרגע עברו בראשי אלפי תרחישים , מיד פסלתי את הרעיון שהיא שם בגללי ,כי הרי מי אני בכלל? ואז חשבתי למה היא קראה לו ?
היא יודעת שהוא אח שלי?
ולא יכולתי לדמיין אותו מנחם אותה ,שהוא הקרש הצלה שלה במקומי.
באותו הרגע רציתי פשוט להבריח אותה איתי בלי לשאול,לחטוף אותה אליי ולא לתת לה לעזוב לעולם.
אבל אפילו המחשבה על לעשות את זה לא הגיעה לי,אני פישלתי.
אני תמיד מפשל איתה פעם אחר פעם.