שקד:
ניסיתי לגייס את כל כוחות הנפש שהיו בי, בשביל לנשום עמוק ולנגב את הדמעות המלוחות מלחיי.
נכנסתי לחדר שבו אדם ישן בשלווה ,והנחתי את הכפתור בכיס מכנסיי הג'ינס שלי.
משום מה הכפתור הזה ניחם אותי כמעט כמו נוכחותו של גל לצידי.
הידיעה שאלחץ עליו והוא יבוא ,עודדה אותי ונתנה לי קצת שלווה.
השעה הייתה כבר שש וחצי בבוקר והחלטתי שזה מספיק בשביל להעיר את אדם משנתו.
התיישבתי לצידו במיטה ,והשתהיתי מעט ממראה של פניו השלוות, שבהן עיניו עצומות ושפתיו פשוקות מעט.
ליטפתי אותו ברכות,אהבתי ללטף אותו ככה .
לאט וברכות כאילו נגעתי בחפץ יקר,אהבתי לגעת בקשיחות שלו ככה.
לעיתים הרגשתי שאני מנפצת אותה לרסיסים ,שהנה היא נעלמה ועכשיו הוא יהיה שוב אדם הרך הזה לתמיד.
אבל זה תמיד מכה בי כל פעם מחדש ,ככל שהוא יותר עוצר את עצמו ככה היא מתפרצת יותר חזק.
"אדם" החלטתי שהספיק לי להביט בו ככה ולהעריץ את פניו,למרות שיכלתי להמשיך לנצח.
"מממ?" הוא המהם מתוך שנתו.
"תקום ,הבטחת שתיקח אותי לים" אמרתי בשקט ,נוגעת מעט בפניו.
הוא תפס את ידי במהירות מלחיצה, עוצר אותי מלגעת בפניו ,הוא פתח את עיניו בחדות ומשך אותי אליו בצחקוק.
הצחוק שלו גרם לי לצחוק גם ,הייתי קרובה אליו , קרובה מידי.
עיניו הירוקות התבייתו על פניי ועל גופי כמו חיה טורפת .
"מתי הספקת להתארגן?" הוא הביט על מכנסי הג'ינס שלבשתי ועל החולצה השחורה והצמודה עם המחשוף הלא קטן באיזור החזה.
"קמתי מוקדם יותר"
"למה לא הערת אותי?"
"למה שאני אעיר אותך כזה מוקדם?"
"שקד ,אני דואג לך אני..."
"אני מבינה שאתה דואג לי אבל אני יודעת לדאוג לעצמי ,היו לי חיים גם לפני שהגעתי לכאן"
"למה נשמע שאת כועסת ?"
"ככה, אני פשוט מבולבלת זה הכל"
"מבולבלת?" גבותיו הורמו והוא הזדקף.
"אני לא יודעת כבר מה אני עושה ,רגע אחד אני מרגישה שאני בשליטה מלאה על חיי ועושה את הדבר הנכון ורגע אחרי זה אני מרגישה פשוט כאילו ... כאילו אני שוקעת בתוך בור ... ו..." לא ידעתי איך לבטא את רגשותיי ,במיוחד לא כלפי האדם שאולי גורם לי ככה להיות מבולבלת,במיוחד כלפי האדם הלא יציב הזה שלא ידעתי מה יוציא אותו מכליו.
"למה את מתכוונת?" שתקתי ועיניי ריצדו על עיניו ,הוא מצד אחד נראה רגוע ושליו ,מצד שני הכרתי את הרוגע הזה.
הרוגע השקרני הזה,שאחריו באה סערה.
"שקד דברי אליי ,את מדברת עליי? על זה שעברת לגור פה? עלינו?"
"על הכל" אמרתי לאחר שתיקה רועמת שבה נשכתי את שפתיי עד כאב.
"אני לא מבין" הוא קם מהמיטה והילך בחדר במהירות הלוך ושוב ,שידו על סנטרו.
נשארתי יושבת במיטה והבטתי בו נשענת לאחור על ידיי ,זה הרגיש כמו אש שנערמת ,הליכתו הייתה הרעש היחיד שנשמע בחדר הגדול הזה ,ולמען האמת זה גם הרעש היחיד שנשמע בבית הגדול והעצום הזה.
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
