הפרק הזה מכיל תוכן לא פשוט לקריאה קחו לתשומת ליבכן❤️
לפעמים אנשים סוגרים את הרגשות שלהם כדי להבין מה הם באמת מרגישים ,מי הם.
אני אף פעם לא באמת יכלתי להתעלם מהם תמיד היה משהו ששבר אותי שהזכיר לי כמה אני חלשה,אם זה התקף חרדה,אם זה האור שמסנוור את עיניי ומחזיר אותי לאותם פלאשבקים איומים, אם זה אחותי שחזרה פתאום ומזכירה לי את הבן אדם שהרס את חיי,ואם זה אדם.
שהשתחל לליבי והראה לי שקד אחרת שהייתה בתוכי,הרגשתי חיה פתאום, ועכשיו אני מרגישה כלום.
לפני שנכנס לחיי לא באמת ידעתי מה אני עושה ,חייתי עוד יום ועוד יום מחכה שיגמרו. ויגיע הסוף שיקח אותי גם אם לא אמרתי את זה לעצמי ידעתי את זה בתוך תוכי.
אבל אז הכל נהיה שונה ,שהסתכלתי בעיניו הרגשתי שוב חיה ,שהתעצבנתי ובכיתי ממנו הרגשתי שוב חיה ,שנפגעתי ממנו קצת הרגשתי שוב חיה .
אבל עכשיו אני מרגישה מתה יותר מאיי פעם.
הוא לקח ממני הכל והלך.בדיוק כמו שאבא שלי היה עושה ,לוקח ממני הכל לאט ונעלם ,אני מרגישה זולה שנתתי לו את הגוף שלי .שנתתי לתשוקה האפלה שחשתי להשתלט עליי , למרות שידעתי את ההשלכות!
לעזעזל הוא פאקינג אמר לי , הוא הזהיר אותי.
אז מה זה אומר בעצם? זה אומר שאני כלום בשבילו שוב?
שאני עוד אחת מהזונות שהוא שכב איתם ושכח מהן?
ומה זה היה בבוקר האזהרה של אח שלו ,כאילו זה דבר שחוזר על עצמו שאני עוד אחת מהקורבנות המסכנות שלו!
מה חשבתי לעצמי? באמת קיוויתי שהוא ישאר שם לידי בבוקר? שהוא באמת חשב שיש בינינו משהו מעבר?
אני לא יודעת בכלל מה הרגשתי אליו הכל היה מהיר כל כך ,אני חשבתי שהוא כלום בשבילי מלבד משיכה אז למה אני מרגישה ככה?
כל כך פגועה .
הרטט של הפלאפון קוטע את מחשבותיי ,הבטתי כלא מאמינה בשמו שמתנוסס על המסך ,למה הוא מתקשר?
ניתקתי את השיחה והעפתי את הפלאפון אל המיטה וקמתי ממנה,נכנסתי תחת זרם המקלחת ושפשתי את גופי כל פיסה ממנו, אני לא רוצה שהוא ישאר עליי.
אפילו לא חלק ממנו ,אני רוצה שהריח שלו יעלם מגופי, שההרגשה של המגע שלו תשכח מראשי ,ושהחותם שהשאיר לי על הלב יעלם.
אף אחד לא מצליח לחדור לשם אפילו לא הוא!.
_
לא הלכתי לתיכון היום לא יכולתי לראות את הפנים שלו,לשמוע את הקול שלו,לראות אותו מחפש את הקורבן הבא שלו ,לא יכולתי.
אור הלכה וזה השאיר אותי סוף סוף לבד בבית.
היא לאחרונה הביאה כל יום חברות הביתה היא ישר נהייתה מקובלת ,ישר נהיו לה המון חברות , וכל היום בנים פלירטטו איתה ,יש בה מין קסם כזה שקשה להסביר,החיוך המקסים שלה ואיך שהיא יודעת ללחוץ לכל אחד על הנקודות שלו כדי שיאהב אותה,אם לא הייתי מכירה אותה כל כך טוב הייתי נופלת לפח שלה.
ירדתי במדרגות מביטה בקירות וברהיטים שאני כל כך שונאת, אני באמת לא מבינה למה יש לי לחיות בכלל? עוד יום ועוד יום בשביל מה? בשביל להפגע עוד?
הרי הפצעים שלי לא מתרפאים הם רק נהיים קשים יותר,וכל האנשים שפגעו בי כל כך אני נאלצת לראות אותם כל יום ולשמוע עלהם. בשביל מה?
אם רק הייתי יכולה לברוח הייתי עושה את זה פעם ניסיתי.
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
