בהיתי בו.
הוא שם את ראשו על השולחן וידיו הגדולות הונחו משתי צדדי ראשו.
שיערו השחור היה מבולגן בצורה יפה להפליא ועיניו היו עצומות.
וכן אני בהחלט משועממת אם אני מתחילה להסתכל עליו.
מה בכלל השם שלו? למה זה מעניין אותי ? זה לא.
הצלצול התנגן כולם קמו מהכסאות למעט אני .
והוא שראשו עדיין היה מורכן על השולחן.
נעמה באה לכיווני "את רוצה לרדת איתנו?" היא שאלה ,סירבתי בקור. "שקד אל תעשי את זה אל תהיי שוב קרה" אוף זה באמת קשה להיות קרה עם הילדה עם הלב הטוב הזה היא תמיד אומרת כל מה שהיא מרגישה.
שמתי את ראשי על השולחן ואמרתי "אני עייפה טוב נעמה?, אולי עוד מעט"
היא הלכה .
הרגשתי המתח נמתח לו בחדר זה היה רק שנינו בפנים ,השקט היה רועש.
"איך את מרגישה" שמעתי קול גברי מהדהד בחדר מתוך השקט המעיק.
"בסדר" סיננתי מבין שיניי. מבולבלת למה אכפת לו בכלל?
הוא קם מכסאו והלך ישר לכיווני "מה קרה לך שמה?" צל כבד הורגש מעליי ,הרמתי את ראשי מין השולחן .
"למה כל כך אכפת לך?" שאלתי
"לא אכפת לי." הוא השיב בביטחון
"אתה יודע אני דיי בטוחה שראיתי אותך שמה" הוא הביט בי בבלבול.
קמתי ועמדתי מולו "ליד המשרדים של דנה"
"מה את עשית שם?" הוא פער את גבותיו בדאגה. בחשש אוקיי שקד צדקת יש פה משהו מעבר.
"אל תדבר על מה שקרה לי ואל תשאל אותי כלום על זה ואני לא אשאל אותך" קבעתי.
ועברתי אותו ,הוא נשאר לעמוד במקומו והסתובב אליי. "דיל" אמרתי שכבר הייתי עם גבי אליו.
"דיל" הוא אמר.
חייכתי לעצמי. והמשכתי ללכת.
ירדתי למטה לא לפני שלקחתי את משקפי השמש השחורות שלי והלכתי לכיוון נעמה אני ממש לא רוצה עוד מקרה כמו פעם שעברה שירדתי בלעדהם.
היא חייכה שהגעתי ופינתה לי מקום לידה.
"שקד יש היום מסיבה בערב את רוצה לבוא ?"
מסיבה? אני? לא .
נענעתי בראשי בחוזר עיניין "נווו שקד אני לא אוותר לך! שנים לא היינו במסיבה ביחד" היא נענעה את ידיי בתחנונים.
"אני לא רוצה נעמה אין לי מה לחפש שם"
אמרתי בקור. ובקושי הבטתי בעיניה המתחננות.
"מה יש לחפש במסיבה פשוט הולכים" הילדה שישבה ליד נעמה סיננה מבין שיניה בארס.
"נו שקד יהיה כיף ,נעשה שטויות כמו פעם" לא ניראלי שנעמה מחוברת כל כך למציאות איך היא יכולה לחבר את הילדה שהייתי פעם ומה שהייתי עושה פעם להיום.
"אני אחשוב על זה" קמתי מהספסל ועליתי לכיתה ,הוא עדיין היה שם עם ראשו על השולחן ,למה הוא ככה ? מה גורם לילד הפופולארי הזה להיות כל כך שבור ועצוב .
יש לו הכל בחיים ,לי אין כלום ,כל מה שהיה לי נלקח ממני ואת מה שנשאר גרמתי שיקחו.
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romantikהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
