קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה

חלק 38

אדם:
הכעס בגופי גבר על כל רגש אחר בי.
כעסתי כל כך ואפילו לא ידעתי למה ,לא שלטתי בגופי ובמילים שיצאו מפי,הנשימות שלי היו חזקות וקצרות ,רגע אחד הייתי מולה ורגע אחרי זה התקרבתי אליה יותר מידי קרוב עד שהיא הביטה בי בפחד .
"תמיד את בורחת לפה אה? אל הקיר ,אל המקום שאת אף פעם לא תוכלי לברוח ממני"
חייכתי חיוך קטן ואכזרי "קצת אירוני לא?"
שאלתי בקול מסוכן שזיהיתי בעצמי רק במצבים קיצוניים. כמות הפעמים שראיתי אותה בורחת ממני ככה תמיד לאותו המקום  ,אל הקיר הקשה שאף פעם לא נותן לה לברוח ממני באמת.
הדם בתוכי בעבע והשתלט על כל כולי ,הייתה בי שנאה אליה ולא ידעתי למה ,הבטתי בה בשנאה שנטפה מעיניי ,קרוב אליה במרחק נשימה ונשימותיי הקצרות מורגשות על פניה.

"למה אתה מתנהג ככה?" הפחד נשפך מעיניה הכחולות כמו מים שזרמו ישר לאש שבקעה מעיניי,וברגע הזה הכל חזר אליי .
כל המציאות התבהרה מול עיניי ,מה עשיתי?
פאק. פישלתי ובגדול ,היא הייתה צמודה לקיר בפחד ,במנוסה.
ממני .מהאדם שהבטיח להגן עליה.
הרגשתי כאילו היה מישהו אחר שמשך בחוטים בי ,מישהו אחר שהניע אותי.
אני לא שפוי,מה הרגע עשיתי?
הבטתי בה בפחד ,אשמה זרמה בתוכי כמו דם.
אני מעניש אותה על זה שאני מרגיש אליה משהו .אני מעניש אותה על זה שהיא היחידה שגורמת לי להרגיש משהו .
אני מעניש אותה על זה שהיא גורמת לי לרצות להיות טוב בשבילה,לרצות להגן עליה.
אני שונא אותה על זה שמהרגע שהיא נכנסה לחיי ,לא יכולתי באמת לשכוח ממנה ,והמחשבה שהיא תעזוב פתאום הופכת אותי למטורף.
לעזעזל אני לא זיהיתי את עצמי,אני הייתי חסר שליטה,אני בקושי זוכר מה עשיתי ,מה לעזאזל עבר עליי?

"כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" הקול שיצא ממני היה שבור עד כדי כך שבקושי זיהיתי אותו.
פאק ,הילדה הזו עוד תהרוס לי החיים.הרגשות האלו יהרסו לי את החיים.
מה שאני מוכן להקריב בשבילה לא שפוי,אני לא מכיר את התחושה הזו ,אני לא רוצה את התחושה הזו ,אני רוצה לחזור לזיונים ולא להתעסק בכל החרא הזה שנקרא רגשות.
אני לא טוב בשבילה ואני לא רוצה להיות טוב.
לעזעזל. בחיים לא רציתי.
הזעם חזר לעיניי והתחלתי לבעוט בקיר לידה ,היא נצמדה אל הקיר קרוב יותר ,וראיתי את זה ,היא פחדה ממני.
הפחד בעיניים שלה גרם לה לרעוד ,יכלתי לשמוע את דפיקות ליבה עד אוזניי למרות הבעיטות שלי לקיר.
עמוק בתוכי רציתי להפחיד אותה ,רציתי שתברח שתינצל מעוד צרה בחיים שלה שנקראת אדם סבג.
רציתי שתברח רחוק ממני ולא תסתכל לאחור ,רציתי לרצות את זה.
אבל כמה שניסיתי לברוח מזה ,אף פעם אני לא ארצה שהיא תתרחק ממני וזה למה אני יכול להיות הצרה הכי גדולה שלה בחיים.
פאקינג לא אכפת לי שהיא תסבול לידי ,העיקר שהיא תישאר לידי.
לא אכפת לי כמה רע אני יכול להיות ,כמה אנחנו לא מתאימים ובחיים לא נהיה ביחד ,אני רק רוצה שהיא תישאר לידי ולא משנה מה ההשלכות ,אני יודע שזה רע בשבילה ואני עדיין רוצה את זה ,ובחיים שלי לימדו אותי שמה שאני רוצה אני מקבל.
וזה הדבר שאני הכי רוצה בחיי עכשיו ,ואני לא מתכוון לוותר על זה.
ואני פאקינג שונא את עצמי על זה ,כל פעם שאני מביט בה השנאה שלי גודלת ,כל מבט שלה עליי מזכיר לי למה אף פעם אני לא אהיה מספיק טוב בשבילה,כמה אני לא באמת יכול להגן עליה כי אני הצרה שממנה היא צריכה לברוח . אני אהרוס את התמימות שלה ,את הלב הטהור שלה שהיא נוהגת לחסות בחומות והמון שחור. אני אהרוס בה כל טיפת טוב שהיה בה ,כל טיפת תקווה שנשארה בה .
ואת כל השנאה שלי לעצמי שצברתי עכשיו הוצאתי עליה,הפחדתי אותה ,כעסתי עליה ,הבטתי בה בשנאה באש ,באכזריות.
למה זה קורה לי?
אני שונא את איך שהיא גורמת לי להרגיש.
אני שונא את זה.
אני לא רוצה להשתנות ,אני רוצה להשאר בדיוק כמו שאני ,והבן אדם שאני הוא לא בן אדם טוב.
הוא אדם שרוצה ולוקח.ששונא והורג .שנמשך ומזיין. אני לא שם זין על דעה של אף אחד.
אבל למה רק המבט שלה גורם לי לרצות לשנות את כל החרא בי?
לעזעזל! הלוואי ולא היינו נפגשים , הלוואי ולא הייתי מרגיש אליה כלום אף פעם ,רגשות מזויינים!