חלק 61

337 23 7
                                    

שקד:
עבר חודש.
אני עדיין אוהבת אותו .
עדיין מתגעגעת אליו בכל פעם שהקול של גל מזכיר לי אותו ,
או בכללי מתגעגעת.
בלילה שאני רוצה רק אותו לידי.
ובבוקר לראות את עיניו עצומות או פתוחות זה לא באמת משנה.
ניסיתי לשנוא אותו,ניסיתי למחוק את כל מה שהיה לנו בראשי ,ואני פשוט לא מצליחה.
כל החודש הזה לא חזרתי הביתה בסופי שבוע ,הפנימייה עדכנה אותם שאני לא מעוניינת לחזור.
זה מנחם אותי שאני לא צריכה להתמודד עם לראות את אבא שוב כי אני לא יודעת אם אוכל לעמוד בזה , אז אני נשארת פה לבד ,לפעמים גל נשאר איתי פה.
זה לא רע , במיוחד שזה איתו, הרגעים שלנו ביחד תמיד קסומים ,ואני אפילו לפעמים מחייכת, תמיד מרתק אותי לדבר אותו .
ושאני לא משווה אותו לאדם ,אני רואה את גל.
לפעמים אני רואה רק אותו מולי ,מבלי לראות את אח של אדם.
לאחרונה זה קורה יותר.
אבל שאני מתגעגעת לאדם ,אני תמיד רואה אותו בעיניו ,לפעמים זה כואב ולפעמים זה מנחם.

״על מה את חושבת?"

״אתה לא צריך להישאר גם הסופ״ש הזה בפנימייה גל״

״אני יודע אבל אני רוצה ,נו שקד את כבר יודעת שאין לי מה לחפש שם״

נאנחתי בייאוש ״טוב״ אמרתי למרות שידעתי שזה כבר מוגזם מכל ארבעת השבועות האלו הוא חזר פעם אחת הביתה ,וכל השאר הוא נשאר איתי,אני שונאת להטריח אנשים אחרים.
ועם גל אני תמיד מרגישה שהוא טוב מידי ,הוא תמיד דואג לי בלי תנאים.
התיישבתי על המיטה הקטנה והחורקת ונשענתי לאחור,״רוצה שנלך למסיבה ?״ הבליח לראשי רעיון שובב.

פניו הרצינו ״מסיבה?״ הוא הרים את גבתו.

״נו גל הרבה זמן לא השתחררתי קצת ,יהיה כיף״ הרמתי את גבותיי בשובבות ״בבקשה נו תבוא איתי״

״שקד הם לא יתנו לנו לחזור לפנימייה באמצע הסופ״ש״

״אז לא נחזור,נשכיר איזה מקום ללילה״

״אני לא חושב שזה רעיון טוב במיוחד״ הוא גירד בפדחתו.

***
האורות סינוורו את פניי ,והתגעגעתי לתחושה של הרצפה הרועדת תחתיי.
התלבשתי בשמלה שחורה צמודה וקצרה שחשפה קצת יותר מידי את הכתפיים והגב שלי .
התאפרתי באיפור עדין והדגשתי ואת הריסים שלי במעט רימל ומעט עיפרון שחור בקו העין.
ושמתי מעט צבע אדום לשפתיי.
גל לבש חולצה אלגנטית קצרה ושחורה שישבה מעולה על כתפיו הרחבות.
ומכנס ג׳ינס תכול עם גזרה רחבה.
התקדמנו באיטיות אל עבר הבר ,״תביא לי שני כוסות מזה״ הצבעתי על כוס שהייתי למשהי ביד ונראתה לי מגרה.

״שקד? אולי תתני לי להזמין״ גל תפס בידי.

״לא זה בסדר אני רוצה את הכוס הזאתי״

קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָהWhere stories live. Discover now