שבוע שהייתי במיטה.
שבוע שלם שכמעט ולא אכלתי או שתיתי.
שבוע שלם שאמא הביאה את כל הרופאים הפרטיים להתרוצץ פה מסביבי.
כולל שלל פסיכולוגים מומחים ואת דנה שאותה אני כבר מכירה.
בגלל צלקת אחת קטנה ,למה היא כל כך דרמטית?
כל השבוע הזה בכל יום הרגשתי את זה , התחושה הזאתי חזרה ,ההתקפי חרדה הכו בי בכל יום ,אני איבדתי תחושה כבר.
לא הבטתי בשעון .
ועכשיו השבוע נגמר הפצע האדום שבידי מתחיל להראות יותר כמו צלקת ,צלקת שאשנא לנצח שתמיד תזכיר לי למה אני אותה שקד.
ושתזכיר לי למה אני כזו טיפשה שחוזרת לפגוע בעצמה וכמה אני משוגעת כמו שכולם אומרים.
היום אמא ביקשה ממני בתחנונים שאלך לתיכון ,הרופאים המליצו לה שעליי להמשיך בחיי ולעשות מה שכולם עושים.
והסכמתי כי כבר לא יכולתי להשאר בבית הקר לידה וליד כל האנשים שפה רק בשביל לטפל בי ,אני שונאת שמטפלים לי ודואגים לי.
אני רוצה שישנאו אותי שיבינו שלשקד כבר אין תקווה . שישחררו ממני לתמיד וישנאו אותי עד שלא יוכלו להביא בפניי .
שמתי ז'קט ארוך למרות שבחוץ שלושים ושתיים מעלות ,וסגרתי אותו עליי , שמתי מכנסיים ארוכים בגזרת ג'ינס אוברסייז.
****
כולם התנהגו אותו דבר ,אף אחד לא שם לב שנעלמתי וטוב שכך פחדתי שאגיע וכולם יסתכלו עליי ,הנה המשוגעת חזרה.
נעמה הביטה בי מרחוק ,היה נראה שרצתה לגשת אבל פחדה.
מעולה לפחות על חלק זה עובד.
כולם הסתכלו עליי בפרצוף מוזר יותר מבדרך כלל בטח בגלל הז'קט שלבשתי בחום הזה.
_
המורה דיברה ודיברה והקול שלה הסב רקע לשינה שלי.
לא שבאמת ישנתי ,אני לא יודעת מתי הפעם האחרונה שישנתי,אני מפחדת לישון.
ואז הקול שלה פסק והצלצול נשמע ,פתחתי את עיניי מביטה בכיתה שהתרוקנה.
השקט התשתרר בכיתה ,אני הכי שונאת את השקט הזה כי זה שקט בתוך הכיתה .מתוך השקט הזה אני יכולה לשמוע את כל הרעש מבחוץ .
הלכתי לשירותים בשיעמום לתקן עוד איזה חלק באודם או באיילנר.
לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות.
יצאתי ואדם עמד שם ,"מה אתה עושה מחוץ לשירותי בנות" אמרתי עם הידיים בכיסים שלי.
"מה את עושה בתוך השירותי בנים" הקול העמוק שלו התנגן.
ופתאום קלטתי את השלט של שירותי הבנים מעליי. שיט.
לא היה לי מה להגיד אז פשוט המשכתי ללכת .
הוא צחקק "שקד למה את עם ז'קט בשיא של הקיץ" הוא אמר בשופטניות.
המשכתי ללכת ולא הבטתי בו ,זה מה שחסר לי.
***
"היום אני אחלק אותכם לקבוצות לשם הפעילות החברתית שלנו" המורה אמרה ורציתי לברוח אני שונאת שמחלקים לקבוצות או לזוגות או שמחלקים בכלל.
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
