קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה

פרק 55

אדם:

השוטר הנמוך לא הפסיק לשאול אותי שאלות על איך היא הגיעה לביתי ,או על איך הסתרתי אותה,הרגל שלי ריצדה במהירות תהומית.
דמיינתי אותה שם לבד.
אני יודע שהיא לא בסדר ,אני מרגיש את זה.
זה שגל הלך לשם מנחם אותי, לפחות הוא יקח אותה משם ,אבל כל הסיטואציה מחרפנת אותי. הידיים שלי כבולות,אני לא יודע מה איתה ,ויותר מהכל אני שונא את זה שגל הולך לשם. הוא יודע משהו אני בטוח.
איך הוא ידע דווקא אז להתקשר אליי?
משהו פה לא מריח לי טוב בכלל.

דלת התא נפתחה והבטתי בפתח הצר.
אבי עמד שם עם פרצוף רציני וקשוח כתמיד.

"בוא" הוא אמר והלכתי אחריו בשקט  עד שהגענו אל הרכב השחור שלו.
מעניין במה הוא איים על השוטרים כדי שאצא ולא אשן שם הלילה.

שקט השתרר ברכב ,הבטתי לחלון ידעתי שהוא כועס עליי,השוטרים בטח סיפרו לו הכל.
הוא יודע שאני במערכת יחסים עם שקד ושהיא ברחה אל הבית שלי.
זה האסון האמיתי,אני לא יודע למה האיש הזה מסוגל ,אם הוא ידע שאנחנו ביחד לא יהיה לזה סוף טוב.

"מה חשבת לעצמיך?" הקול המרתיע שלו הדהד ברכב.
"מה חשבת לעצמיך? שחטפת בחורה? ועוד אותה? מה אמרתי לך אדם?! יש מספיק בחורות..."

"אני לא רוצה את הזונות שלך יותר!" צעקתי ועכשיו קולי הוא זה שהדהד ברכב.

"שלא תעז להרים עליי תקול!" הוא עצר את הרכב בצד בסערה.
גשם טפטף על הרכב וגרם לטיפות לחסום לי את הראייה אל הכביש החשוך.
"אתה תקשיב לי עכשיו ,אם אתה לא רוצה שהבחורה הזאתי תסבול תעזוב אותה לנפשה!"

"אבא אתה לא יכול לבקש ממני דבר כזה!" פעימות ליבי הואצו והנשימה שלי התרדדה.

"מגיל קטן נתתי לך הכל ,מה לא קיבלת? כסף בחורות,בגדים,מותגים ,הכל נתתי לך! אבל יש תנאים לכל זה ! מה אתה רוצה להיות כמו גל?רך כמשי? או גבר אמיתי? אתה נהיה חלש אדם! תראה אותך פתאום מפחד לירות באנשים,פתאום בורח לי באמצע מבצע! היא מרככת אותך אדם וזה מה שבחורות עושות !"

שתקתי ,כי המילה שלי מול שלו הייתה שווה לאפס ,כי בתוכי ידעתי שהוא צודק ,היא מרככת אותי ,אני הופך להיות טוב יותר למענה ,אני רוצה להיות טוב יותר למענה.
המבצעים כבר לא מעניינים אותי ,להרוג אנשים מפחיד אותי יותר מאשר מהנה.
השתניתי וזה קשור רק אליה.

"מהיום אתה לא פוגש אותה יותר" הוא אמר לאחר השקט שהשתרר "אני שם עליך מעקב ,אם יבוא לידיעתי שראית אותה,או דיברת איתה ,אני לא אפגע בך אני אפגע בה" מילותיו חתכו את ליבי ,כל העולם שלי קרס ברגע ,פתאום כל כך התגעגעתי לרגעים שלנו ביחד ,לא הערכתי את זה מספיק.
הערכתי כל כך אבל פתאום הייתי מוכן להדקר בשביל לראות  רק את עיניה מולי , לחוש בחום שפתיה.
אבל כל זה לא חשוב , כי הוא יפגע בה.
אני לא יכול לראות אותה יותר ,מי יודע אם אראה ,כאילו לא ידעתי שזה יהיה הסוף של כל הסיפור המזדיין הזה.
היה אסור לי לקחת את הסיכון הזה ,להכניס אותה לביתי , להראות לה שהכל יהיה טוב בסוף,לטעום מהאשליה של שנינו ,לחוש בחופש בעיניה שמביטות בי ככה,ותמיד מוצאות בי טוב,כמה פטתי להאמין לאשליה הזאתי!