אדם:
שקד עזבה לפני מספר דקות ומאז השוטר הנמוך נדבק אליי.
אני לא יודע את נפשי,אני מרגיש חלש ,אני לא יודע כלום ,אין לי מושג מה הסכנות שלה .
ואני נאחז במילים שלה "אני אהיה בסדר"
למרות שאני יודע שהיא לא.
שום דבר כאן לא בסדר .
"תתלווה אליי לתחנה בבקשה" השוטר אמר באדישות והלך מאחוריי ,מוביל אותי לדלת.
הילכתי בעצבנות ויצאתי מין הדלת .
התיישבתי במושב האחורי ברכב המשטרתי שלו ,רגלי קיפצה ,וידיי נעו בעצבנות.
הפלאפון בידי צילצל ושחרר רטט לרגלי.
"הלו" קולו של גל הדהד.
"כן" אמרתי חסר סבלנות.
"איפה שקד?"
"למה אתה שואל?" נורות האזהרה בראשי נדלקו ושמיעתי התחדדה למשמע שמה.
"אדם איפה שקד?" קולו נשמע לא פחות טעון משלי.
"לקחו אותה,החזירו אותה לבית שלה" אמרתי בשקט ,מתקשה להוציא את המילים מפי.
"למה אתה נתת לזה לקרות אדם?"
"גל אני לא מבין מה אתה רוצה?" נשכתי את ציפורניי בעצבנות.
אם היא סיפרה לו משהו שלי היא לא סיפרה.
אף פעם לא ידעתי עד כמה הקשר שלהם באמת היה עמוק ,אבל ידעתי שהיה משהו.
"אדם איפה אתה עכשיו?"
"מעכבים אותי בתחנת משטרה" אמרתי בעודי סוגר את דלת הרכב.
"גל אני לא יודע עד מתי אני אהיה פה , תשמור עליה טוב? תבדוק מה איתה בבקשה" לא האמנתי שזה מה שאני עושה,אבל הייתה לי הרגשה נוראית לגביה ולא היה לי מה לעשות לגבי זה.
יכלתי לדקור את השוטר שמולי ולברוח.
אבל אני לא רוצה להמשיך בדרך הזאת שזה קשור אליה.
נשימותיו נשמעו דרוכות "אני כבר בדרך"
"תיכנס לחדר החקירה ותמסור לי את הפלאפון" השוטר שמולי אמר בתקיפות.
נשכתי את פניי בעצבנות "אני סומך עליך גל" לחשתי וניתקתי את השיחה.
****
גל:
באותו היום הייתי חייב לעזוב.
אבל היא לא יצאה לי מהראש לרגע.
משהו במבט שלה גורם לי לרצות להגן עליה , לרצות להוציא ממני את הצדדים הפחות יפים שלי שאני לא מראה הרבה ,אבל בשבילה אני מוכן.
מהרגע הראשון שראיתי אותה ,משהו בעיניה העצובות והיפות כל כך גרמו לי לטבוע בתוכן ,הן הזכירו לי את הים שאני אוהב כל כך ,את הגלים השקטים והסוערים.
כל פעם שראיתי את הבחורה הזאת כל מה שרציתי היה להגן עליה .
אבל שום דבר לא הכין אותי לזה.
ביום שבו עזבתי ,לא ידעתי מתי אחזור אז נתתי לה כפתור ,באותו יום חיבקתי אותה חזק ,את הגוף הקטן והשביר שלה שצעק לי לא להשאיר אותה שם. שצעק לי לא לעזוב.
מה שהיא לא ידעה היה שהכפתור הקטן הזה ,הוא גם מכשיר האזנה.
" תבטיחי לי שקד שאם תצטרכי אותי את תלחצי על הכפתור" אז לא רציתי להגיד לה למה בדיוק הכפתור משמש עוד.
כי רציתי שיהיה לה הכוח לקרוא לי.
ללחוץ עליו,אבל בתוכי לא באמת סמכתי עליה שתעשה את זה . לא סמכתי עליה שיהיה לה את הכוח להבחין שהיא בסכנה ,או לקרוא לעזרה.
ומאז מידי פעם האזנתי לה.
שמעתי אותה מנסה להגיד לאדם את רגשותיה ,שהיא לא בטוחה בכלום ורגע אחרי זה היא מתחרטת שהיא רואה את תגובתו.
מידי פעם קמצתי את אגרופי כששמעתי את קולו של אדם מתרומם על קולה בתקיפות.
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
