אדם:
לא יכולתי לשאת את הדרך שבה היא התמודדה עם הדברים ,כעסתי עליה .
כעסתי בכל פעם שראיתי את הצלקות העמוקות שמכסות את גופה , חלקן עם כתב לא ברור ,ובאחת רשום כאב בצורה ברורה ,בפעם האחרונה ששכבנו הבטתי בצלקת וראיתי את הכתב בבירור
כאב.
הבנתי שהיא פוגעת בעצמה כבר ממזמן ,מאותו הרגע שראיתי אותה הולכת עם ז'קטים ארוכים בשיא הקיץ.
אבל שראיתי את המילה כאב מתנוססת על רגלה בכתב עקום וגורם לצמרמורת,הבנתי עד כמה עמוקה הפגיעה העצמית שלה וכמה היא מענישה את עצמה על דברים שחוותה.
אני לא יכול לשאת את הדרך שבה היא פוגעת בעצמה,את זה שהיא לא מספרת לי כלום,אני לא יודע מה קרה לה ולמה היא ככה.
כל מה שאני רוצה זה שהיא תתן בי אמון,אבל היא לא מוכנה,כמות ההגנה שהיא נושאת על עצמה כבדה כל כך.
ברגע שנכנסתי לחדר חשכו עיניי ,היא הייתה שכובה על המיטה ברישול לבנה וחיוורת יותר מבדרך כלל , עיניה התגלגלו והיא צעקה בשקט מילים לא ברורות.
לידה הפלאפון שלה היה מונח בשיחה פעילה וברגע ושבאתי להרים אותו ואמרתי "הלו" השיחה התנתקה.
שנייה אחרי זה היא התעוררה,ואני כועס כל כך.
אני דואג לה ,אני בחיים לא חשבתי שאדאג ככה למישהו,אבל מה שמעצבן אותי פה זה שהיא לא דואגת לעצמה,היא הבטיחה שתתן לי להגן עליה ובמקום היא משקרת עליי שלא התעלפה ,היא משקרת.
ואני שונא את זה,אני מרגיש שאני מאבד את זה שאני מתחרפן פשוט.
ואני לא רגיל להתנהג ככה ,אני לא רגיל שאכפת לי ,וזה גורם לי לכעוס יותר.
"אבל תני לי לעזור לך ,תני לי פתח להכנס לחיים שלך ,תני לי פיסת מידע ,תראי לי שיש לך אמון בי"
קולי היה רך ועיניי בערו בכעס,בדאגה שתי הרגשות התערבבו להם בעיניי בעוצמה מתפרצת.
היא הביטה בי שבורה ,עיניה ריצדו לצדדים בבלבול, בפחד,היא לא רצתה לספר לי ,היא לא רצתה להכניס אותי לחייה ,אם אין לה אמון בי מה אני בשבילה? אולי היא בכלל לא מרגישה אליי כלום והכל בשביל שאתן לה מקום לחיות בו,בשביל לשרוד?
"אני לא יכולה" היא הורידה את עיני לרצפה והנידה בראשה "אתה צריך להבין שזה לא כזה פשוט"
"מה לא כזה פשוט? שקד, אני הבטחתי שאני אגן עלייך בכל מחיר ולא משנה ממה ,וזה לא משנה בכלל למה שאני מרגיש אלייך זה הרבה מעבר אני לא יודע מי ריסק אותך ככה אבל הבן אדם זה מת." קבעתי, דמי בעבע בכעס רק מלחשוב על זה ,קמצתי את ידיי לאגרופים חדים.
"אין לך מה לדאוג שקד פשוט תגידי לי מי זה ,מה הוא עשה לך ,אני נשבע שאני לא אצטרך להגן עלייך ,את אפילו לא תצטרכי אותי ,הוא ימות" אמרתי בקול בטוח.
"אבל אני לא..." היא התחילה להגיד ושתקה "אני..." היא גמגמה לא מביטה בעיניי.
"אני לא רוצה שתהרוג אותו" היא הצליבה את עיניה בשלי .
"הוא אבא שלי" היא אמרה בקול שבור.
עולמי התרסק ברגע ,עיניי ראו שחור ולא מעבר.
לא ראיתי את מבטה כבר ,או האם יש דמעות בעיניה ,כל מה שעבר בראשי ובעיניי ,זה מה האדם שקרוב אליה בקשר דם עשה לה.
עברו בראשי מיליון תרחישים ולא רציתי לדמיין את הגרוע מכל ,לא רציתי.
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
