שקד:
הנסיעה לביתו הייתה חלקה ורגועה ,שכמעט לא היה אפשר להבחין בסערה שבליבי.
אומנם לא הראיתי אותה כלפי חוץ ,אבל בראשי רצו מלא מחשבות.
ניסיתי להבין איך מלא ליצור רגש לאיש ,עברתי לגור עם אדם.
איך מכל מה שהבטחתי לעצמי , בסוף נכנעתי לרגשותיי אליו.
כל המצב הזה היה נורא מבלבל, מצד אחד רציתי את המצב כמו שהוא,לידו.
רציתי להישאר בביתו,לקום בבוקר שהוא ישן לידי ,וללכת לישון עם גופו חבוק בגופי.
אבל מצד שני סכנה בעבעה בי ,סכנה לא מוכרת,וראשי לא הפסיק ליצעוק לי לברוח.
"אדם"
"כן?" הוא אחז בהגה ביד אחת והיישיר אליי את מבטו.
"תודה על הכל" הבטתי לחלון רק לא להביט בעיניו שיסחפו אותי ברגע "פתאום הבנתי שאני לא אמרתי לך תודה בכלל"
"הכל בסדר?" גופו נדרך.
"כן למה שלא יהיה?"
הרכב התקרב לאחוזה והוא חנה אותה מבלי לומר דבר.
פתחנו את דלת הבית ,הוא היה חשוך כמו בכל פעם שהיינו רק שתינו בתוכו.
בלי אף אחד מסביבנו בשטח העצום הזה.
הדלקתי את מתג האור ומה שראיתי גרם לליבי לדפוק עד ששמעתי את הבומים שהוא הפיק חותכים את אוזניי.
אדם נדרך והלך לאחור ,מעמיד אותי מאחוריו ומגן עליי בגופו.
גופי החל לרעוד מבלי שליטה ושוב הייתי כלום מלבד הזאת שמגנים עליה.
מלבד הזאת שקופאת.
"מה אתם רוצים?" האדם שאני מפחדת ממנו דיבר. הזה שאני נוהגת לפחד ממנו.
לחשוב שאני צריכה לברוח רחוק.
אבל עכשיו הוא היה המושיע שלי ,רק אותו הייתי צריכה.
שני השוטרים שעמדו בביתו נראו קודרים.
הגבוה יותר חייך חיוך מפחיד "בדרך כלל הייתי שמח לבשר שאני באתי לעצור אותך,אבל האמת שהפעם זה לא בשבילך" הוא אמר לאדם והפנה את מבטו אליי.
אדם הצמיד אותי יותר מאחוריו ,מגונן עליי,ככה שכבר בקושי ראו את פניי.
השוטר הקדיר את פניו לנוכח תגובתו של אדם.
"אתה מודע לזה שהילדה הזאתי נעדרת כמעט שבוע וחצי? אני מציע לך לא לעשות יותר מידי בעיות ולהביא לנו אותה ,או שזה יחשב חטיפה ותאמין לי שזה יהיה מספיק בשביל לכלוא אותך סוף סוף" הוא התקרב וטפח על שכמו של אדם באכזריות כמעט כמו פעימותיו של ליבי ,שהיכו אותי נמרצות.
הרגשתי כאילו זה כבר אישי נגדי , שליבי מתנקם בי על כל הרע שאני מעבירה אותו.
"אתה מבזבז את הזמן לך מפה" אדם אמר בקור מבלי להראות לחוץ .
אבל אני רעדתי מאחוריו כמו משוגעת.
הוא תפס את ידי ולחץ אותה חזק ,מסמן לי להרגע. נשמתי עמוק וניסיתי להרגיע את הרעידות.
אך כל מה שעבר בראשי זה שהם מחזירים אותי אליו.
אל אבא שלי.
שהנה גם מפה יקחו אותי.
גם כאן לא תהיה לי הגנה.
גם כאן הוא עדיין אבא שלי.
"אדם סבג אני אתן לך שלוש דקות לעזור לה לארוז ולבוא איתי ,או שהמצב שלך יגמר רע מאד ,יש לנו כמה תיקים פתוחים איתך ,ככה שהחטיפה הזאת תסיים אותם לגמרי" הוא אמר בטון מזהיר ,השוטר לידו לא אמר כלום ,תהיתי לעצמי למה הוא בכלל בא.
שני השוטרים עזבו את החדר ,אך הנוכחות שלהם נשארה באוויר.
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romansaהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
