"שקד" אמא עמדה לידי וניסתה להעיר אותי.
התהפכתי מצד לצד בטורדנות ,היא בחיים לא מעירה אותי ,בחיים.
אולי עכשיו היא נאחזת שוב בתקווה שנחזור להיות משפחה נורמאלית ,כי אור חזרה. אז היא חושבת שזה רעיון טוב.
היא התייאשה ויצאה מהחדר ,משאירה אותי לפתוח את עיניי באיטיות ולהסתכל על התקרה . הבטתי על ידי שהזכירה לי שוב את חיי ,הצלקת עם הכיתוב המכוער במיוחד,זה גורם לי לשנוא את עצמי יותר.
***
אור ישבה בסלון ואכלה ,כאילו זה רגיל.
כאילו היא פתאום יכולה לנחות פה בבית ולהיות אחת ממנו.
הנוכחות שלה עצבנה אותי ,ניגשתי למקרר והוצאתי קנקן מים ומילאתי לכוס פלסטיק ושתיתי במהירות ,הרגשתי את עיניה נעוצות בי .
"שקד אפשר לדבר?" היא שאלה בשקט.
"לא" עניתי בקרירות.
"שקד" היא אמרה בניסיון לרככך אותי
"לא" הסתובבתי אליה והבטתי בה בכעס ,"את כנראה תישארי פה נכון? לכן אני אעשה את פשוט בשבילך את לא פונה אליי ולא מדברת איתי אין לי שום רצון בקשר הכי קטן איתך!" הרמתי את קולי נסערת.
היא הביטה בי פגועה והשפילה את מבטה.
"את נהנית להרחיק אנשים ממך?" היא גיחכה וקמה מהכסא נעמדת מולי "את הורסת לעצמיך את החיים ואת תמשיכי להרוס את חושבת שאת כזו חזקה ואת יכולה להתמודד עם הכל לבד אבל זה עוד יתפוצץ לך בפנים שקד" הייתה לה הבעה שחצנית ויומרנית ,של יודעת דבר.
ולא באמת היה אכפת לי ,לא אכפת לי להשאר לבד ולא אכפת לי שישנאו אותי.
"תפסיקי לחשוב שאת יודעת הכל ,את לא יודעת כלום!" הצבעתי אליה אצבע מאשימה.
"ברור שאני לא יודעת כי את בחיים נפתחת בפניי אני באמת באמת מנסה" היא נראתה מיואשת "מה קרה לך שקד ,מה עשיתי לך ,רק תגידי לי"
"לא להתקרב אליי !" אמרתי קרוב לפניה.
"אני מתחילה ללמוד בתיכון שלך עכשיו יהיה לך קשה להתחמק ממני" שוב היא עושה את זה , לפני שנייה קולה היה רך ועכשיו ,פניה מכריזות מלחמה ,היא לא תמימה ,היא לא הייתה לרגע ,הכל פה מתוכנן.
"אז אני מבינה שאת תישארי פה להרבה זמן"
"נכון אז כדאי לך לנסות להתרגל אליי אנחנו באותו בית ובאותו תיכון",אני באמת לא מכירה את האור שעומדת מולי,כולם אומרים שהשתניתי אבל היא ,זה לא אותה אחת אני כבר לא מזהה אותה ,היא מניפולטיבית ותחמנית .
האור שאני הכרתי הייתה ההפך הגמור.
אז אולי אני השתניתי אבל היא השתנתה גם ,ואם לאמא יש איזה חלום שנשוב להיות האחיות שהיינו היא יכולה לשכוח מזה.
זה רחוק מזה,רחוק מידי.
****
נעמה רצה אליי וקפצה עליי בחיבוק ,חייכתי אליה ."אני חייבת לדבר איתך" היא אמרה .
התיישבנו בספסל והיא אמרה "למה לא אמרת לי שיש לך אחות ושהיא באה ללמוד פה?" שתקתי.
לא היה לי כוח לשיחה הזו,הבטתי באור שהייתה עם כמה בנות מפגינה את הכישורים החברתיים שלה ואת הקסם האישי שלה ,ישר ממגנטת את כולם אליה.
היא תמיד הייתה המוצלחת ,תמיד הייתה הזאתי שכולם אהבו ,שאבא אהב ,שאמא אהבה .
ואני ,אני תמיד הייתי פחות ,פחות חכמה פחות מוצלחת, אבל היינו בלתי נפרדות ,היינו עושות הכל ביחד,עד שהכל השתנה ,הבקרים נהיו שחורים בשבילי ואף פעם לא הבנתי ,למה דווקא אני? למה לא אור?.
למה דווקא בי הוא נוגע ככה ,למה דווקא אני מקבלת את היחס הזה ממנו? ואור עליה שמרו כמו על חפץ יקר ,הוא לא התייחס אליי כמוהה בחיים , הוא היה אונס אותי.
כאילו אני כלום ,כאילו זה רגיל .
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
