אני לא יודעת אם זה כמות האלכוהול ששתיתי או העשן שמטשטש קצת את האנשים.
אבל בשלב מסויים שכחתי.
שתיתי כדי לשכוח עוד שוט ועוד שוט.
עד שבאמת כבר לא זכרתי איפה אני ומהם הצרות שלי ,עד כמה הלב שלי שבור, או כמה זמן אני צריכה להשאר שם.
"צריך עוד להתגנב בחזרה לחדר אל תגזימי עם השתייה" שילב לקחה ממני את הכוס הנוספת שמזגתי בשארית כוחותיי.
"אני לא רוצה להיות פה" צעקתי ונפנפתי בידיי.
שילב צחקה ותמכה בי שלא אפול.
"נו שקד שלא תפילי פה דברים" היא נראתה חסרת אונים.
עדן הגיעה פתאום והביטה בנו "שילב בקושי היינו היום ביחד" היא שילבה את ידיה בעצבנות.
שילב נאנחה והביטה בי "רוצה ניקח אותך לחדר?" היא שאלה ברוך ,עדן השמיעה טון עצבני מהצד.
"זה בסדר תהיו ביחד אני כבר אסתדר" נשענתי על השולחן ועצמתי את עיניי מנסה להרגיע את הכאב ראש שתוקף אותי.
"שקד לכי אני אטפל בה" שמעתי קול גברי שהזכיר לי את אדם,
אדם ,אני מתגעגעת אליו.
הריח שלו היכה באפי ,עצמתי את עיניי והכל הסתחרר מסביבי .
הוא תפס אותי והרים אותי על גבו והתחיל ללכת שהוא תומך בי מאחור.
נשענתי על גבו והבטתי ברחוב נע תוך כדי הליכותיו.
הוא טיפס על הגדר תוך כדי שאני עליו ועלה במדרגות למגורי הבנות.
עצמתי את עיניי לרגע ואז שפתחתי הרגשתי אותי מזיז אותי אל המיטה ומשכיב אותי בעדינות.
"אדם?" שאלתי בשקט ותפסתי את ידו שהסתובב ללכת.
הוא הסתובב בחזרה והביט בי ,העיניים הירוקות שלו ,האש הבוערת שמחממת את עיניי הקרות והכחולות ,אני מרגישה אותה מפשירה את הקרח בעיניי. אני רק רוצה עוד מהמבט שלו על עיניי.
"את שיכורה שקד לכי לישון" הוא ליטף בעדינות את ראשי אך הטון שלו היה מעט נוקשה.
"למה עזבת אותי? למה גרמת לי לפגוע בעצמי ככה?" הוא הסתובב והביט בי וראיתי את היד שלו מתהדקת לאגרוף.
"אני נשבע שאני אהרוג את הבן זונה הזה" הבטתי בו מבולבלת.
"למה עשית לי את זה אדם? למה גרמת לי להכניס אותך ללב שלי...ללב הקשה והמרוסק שלי" דמעות ירדו מעיניי ,הוא התיישב לידי במיטה וליטף את ראשי ונשק לו ברכות.
"ששש תעצמי את העיניים ותישני אני אשאר פה לידך" הוא אמר ברוך.
מנייאק. הוא אפילו לא עונה לשאלות שאני שואלת אותו.
אבל בכל זאת עצמתי את עיניי והתענגתי על מגעו הרך.
עד ששקעתי בשינה מתוקה.
***
הפעמון צלצל והאורות נדלקו ומיד נשמע רעש של פסיעות בקומה.
הבטתי בשעון שלי שהשמיע רעשים צורמים ולחצתי על המתג "התעוררתי".
שמתי את ידי על ראשי שהסתחרר ולאט לאט חזרו אליי המאורעות של אתמול.
שיט. שוב עשית פאדיחה שקד.
דפקתי על ראשי "טיפשה טיפשה" נאנחתי.
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
