לפעמים יש רגעים שגורמים לי לרצות לבכות, לרצות לברוח, לרצות לישון כדי להתנתק מהמציאות.
אני רגילה לרגעים האלו,אני רגילה להיות במצב שבו אני סובלת,ובמקום לחיות אני שורדת.
מנסה לפחות.
אבל המציאות הזו היא יותר מידי בשבילי.
לפני זה היה לי קשה ,היה לי מאתגר וכן רציתי למות. אבל עכשיו ? זה אפילו לא לשרוד אני מרגישה שדורכים עליי בכל יום.
מחליטים לי מתי לאכול וכמה לאכול,מתי לישון וכמה לישון, זה לא הגיוני אפילו לזמן של המקלחת נכנסים לי.
אני רוצה לעוף מפה.
נכנסתי לחדר ,שילב ועדן ישבו שם במיטה שלה שוב. הם כל היום פה כמעט מדברות לי מעל הראש ,אני שונאת שחולקים איתי חדר.
אם זה היה מציאות אחרת מזמן הייתי מתפוצצת פה על כולם ,אבל החלטתי שהטקטיקה הכי טובה זה פשוט להתנהג טוב, ככה אצא מפה מהר.
הבטתי בשעון בידי ונזכרתי במה שהמדריכה שוהם אמרה לי אתמול "זה השעון שלך הוא מודיע לך את כל סדר היום שלך ,מתי את אוכלת ,מתי את יושנת לאיזה שיעורים נוספים את נכנסת ,אנחנו מודעים למיקום שלך בכל זמן אז לא כדאי לך להתפס במקום שאת לא אמורה להיות בו" כלא בקיצור.
"היי שקד" שילב אמרה לי בחיוך חמים והזכירה לי את נועה ,אני מתגעגעת אליה.
"כן" אמרתי לה וניסיתי להשמע פחות עויינת מה שהיה קשה במצב רוח שהיה לי.
"היום אנחנו מסתננים למסיבה שאנחנו עושים מאחורי הכפר תבואי ,עושים מדורה ורוקדים יהיה כיף" היא אמרה בעליזות ועדי לידה חייכה למרות שלא נראתה מרוצה מכך שאגיע.
תאמת שזה נשמע לי רעיון לא רע.
"אבל הם לא יעלו על המיקום שלנו מהשעונים?"
"יש שעות שאף אחד לא מסתכל על השעונים בן אחד בלילה לארבע בבוקר ביום חמישי אין להם אף אחד שיושב על המיקומים"
טוב לדעת.
"אוקיי אני אגיע" חייכתי והיא חייכה אליי בחזרה.
***
השעה נהייתה שתיים עשרה וקמתי מהמיטה לאחר שבהיתי כל היום בפלאפון , מתעדכנת באינסטגרם בחיים של החברים הקודמים שלי.
נועה התעניינה ממזמן איפה אני וסיפרתי לה שנסעתי למשפחה לתקופה ,היא לא ממש חפרה לי על זה אבל אני יודעת שהיא לא קונה את זה.
"שקד ,תקשיבי בקשר לעדן זה לא אישי איך שהיא מתנהגת" שילב אמרה לי בהיסוס.
"היא פשוט אהמ אני והיא ביחד אז היא קצת מקנאה לי" עכשיו הכל ברור איך שהן מסתכלות אחת על השנייה,זה לא נראה כמו חברות רגילות זה תמיד היה שונה מהצד.
הנהנתי בהבנה.
"אוקיי טוב לדעת תודה שילב" היא חייכה.
"תגידי העיניים שלך זה עדשות?" היא שאלה והתקרבה מעט.
צחקקתי "לא זה העיניים שלי" היא הנהנה
"הם מהממות ,את מהממת כולם מדברים עלייך פה רק שתדעי"
YOU ARE READING
קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה
Romanceהבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והו...
