קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה

חלק 10

השמש נעלמה לה והגלים נהיו רועשים יותר .

צחקקתי והתיישבתי בחול עייפה מהריצה שלנו בים .
"אני אוהב לראות אותך מחייכת" הוא אמר והביט בי עמוק ישר לתוך עיניי. החיוך ירד ממני בשנייה מהמבוכה ,וסידרתי את שיערי מאחורי אוזניי חיוך נבוך עלה על פניי.

שילבתי את ידיי ,קר לי. הבגדים שלי רטובים והרוח התחזקה.

"בואי נלך לרכב התחיל להיות קר" הוא התחיל ללכת והלכתי אחריו.

"תודה" אמרתי כמעט בלחש לאחר דקה של נסיעה "היה לי כיף היום ומשחרר"

הוא חייך אליי מרוצה וגומותיו התגלו.

"את אוהבת את הים?" הוא שאל והביט בי בהתעניינות.

"כן מאד" אמרתי והבטתי אל החלון שוב נמנעת ממבטו.

"מה את אוהבת בו" הוא המשיך לשאול ,נותן לי תחושה שהוא באמת מתעניין בי ,ואני נופלת לזה אני צריכה לזכור מי זה אדם.
הוא לא מתעניין בי וכנראה סתם משחק בי.

"אני אוהבת בו הכל, אני אוהבת את הרעש של הגלים ,שהוא רגוע ושהוא רועש. אני אוהבת שהגלים באים אליי והולכים ממני ולא מפסיקים" אמרתי בכנות מופתעת מהמילים שהוצאתי מפי , הוא הביט בי מבט עמוק וארוך.

"הוא בצבע שלך העיניים שלך גם" הוא אמר והביט בעיניי . וישר חזר להביט בהגה שקלט שבהה יותר מידי. שתקתי.
"למה את לא אוהבת את העיניים שלך?" שתקתי. יש כל כך הרבה סיבות ,הסיבה העיקרית זה כי זה מזכיר לי אותו ,את מה שהוא הביא לי. סימן הכר לזה שהוא אבא שלי.
והסיבה השניה זה כי זה יפה ועדין, וזה מראה חולשה. אבל לא עניתי.
לא עניתי כי אם הייתי עונה הייתי צריכה לספר לו הכל ,וזה לא יקרה בחיים ,לא לו ולא לאף אחד.

"אני פשוט לא אוהבת" אמרתי בשקט בטון קצת קצר רוח.

"אני אוהב אותם" הוא ענה מהר והביט בי שוב.
מסיט את מבטו מהנהיגה.

העיניים שלי לא זזו מעיניו. הבטתי בו דקה ארוכה ולא אמרתי כלום.
שוב ההרגשה הזו שלא בא לי להרגיש.

****

שבוע עבר מאז
בכל השבוע הזה אני ואדם לא החלפנו מילה. וביומיים האחרונים הוא פשוט לא הגיע.
אבל בימים שכן הגיע מצאתי את עצמי מביטה בו בלי להתכוון.
מצאתי את עצמי מחפשת אותו בעיניי לראות אם הוא הגיע ,ושנאתי את זה.
שנאתי את ההרגשה הזו שנוצרה לי בבטן.
אני לא רוצה אותה. לא איתו.

התקדמתי אל הלוקר שלי ולקחתי כמה ספרים.
"היי תוכלי להראות לי איפה זה כיתת יובל3" הוא אמר בביישנות זה נער שלא ראיתי פה קודם ,הוא היה גבוה עיניו חומות ושיערו חום חזק שהייתי חושבת אפילו ששיערו שחור.
הוא היה נאה. והגופיה שעטה עליו הבליטה את הגוף הבנוי שלו.

"בטח ,גם אני הולכת לשם תלך אחריי" אמרתי בשקט.

"תודה" הוא אמר וחייך גומותיו התבלטו בחינניות.