۷ƙ|כנפי מציאות

56.

אמון. 

דבר שמעולם לא חילקתי בשפע לאף אחד. במיוחד לאחר החברות עם בוגום.

חזרתי ואמרתי לעצמי שאני חייב לבסס אותו יציב ויפה במערכת היחסים שלי. יחד עם ג'אנקוק. אני חייב. אם אני רוצה אותו. כי ראיתי עד כמה הוא נתן לי. אבל אני והאגו שלי תמיד היינו חברים טובים. לעבוד על עצמי ביום אחד לא יעזור. זה דבר שצריך לעבור תהליך.

הייתי לוקח קשה מדברים קטנים. שלא סיפר על כך. שלא לחש על השמש. שהחביא את הירח. ולא חשף לי את שמי הלילה המככיבים שלו.

"טאהיונג". לחש לי חצי ירח. אותו אחד שבזמן הלימודים היום הייתי רחוק ממנו והלאה. רק משקיף עליו. רואה עד כמה זה הפריע לו. העציב. ולא רציתי שהתעצב. אבל הגאווה הייתה ממני והלאה.

"היי, בואו תוכלו צהריים!". מגיחה אימי מהמטבח. קמתי מהספה עליה ישבתי. "טאהיונג. דיי. למה אתה מתעלם ממני מאתמול. לא עשיתי כלום." הוא לא תקף. הוא היה עייף. והיה קשה לי לזהות האם פיזית או נפשית. ואולי שניהם?.

"אני לא מתעלם". השבתי את התשובה השמורה לטפשים. להכחיש אמת.

"פחח.. ברור." חיוך עייף נתלה על שפתיו. "טאהיונג. אתה יודע טוב מאוד שאני לא אוהב לריב. במיוחד לא איתך..."השפיל מבט מחוסר בטחון. מינה עוברת בינינו. יחד עם סנגהיון. מחייכת לי. "אתה מגיע?". 

"בהחלט". אני משיב מהר.

"אתה לא בורח לשום מקום". אומר מהר הירח שלי. חצי כועס חצי לחוץ. לחוץ?

אני מסתובב חזרה אליו. מינה ממשיכה למטבח הגדול. "ג'אנקוק קצת הגיון-

"עכשיו אני גם טיפש..." מלמל בשקט. קוטע. גבותיי מתכווצות. "לא אמרתי את זה." העייפות נראית לי כבר מאיימת. הוא מאיים עליי. לקחתי נשימה. " זה לא שאני הולך עכשיו לדייט עם נאמג'ון. אני רק הולך לאכול."

"דייט?". עיניו התעוררו. מתכווצות. מביטות בי כמחכות לטרף שלהם. "זה מה שאני רואה". הקרבתי לפניו את הפאלפון שלי בו נאמג'ון העלה פוסט שלהם יחד בארוחת ערב במסעדה. כותב מתחת 'התגעגעתי. אוהב אותך מאוד'.

"ההבנה שלך מדרדרת כרגע משנייה לשנייה". עצבן אותי. חצי ירח עצבני. הרבה עייף. "טאהיונג רציני?. לי אסור ללכת לטייל עם חבר שלא ראיתי מלא זמן. ולך מותר להנות עם מינה שלך כמה שבא לך? ההגיון?." ירה בי אש. ייאוש שהתעטף בכעס. באורות.

"לילה אחד לא הייתי. אחד!. למה גם זה נוראי?. שבועיים טאהיונג נתתי לך וזה רק מתווסף מיום ליום. או שאתה בכלל לא שם לב ולא אכפת לך שעברתי חדר". ירק בשיניים מכווצות.

אני לא אוהב לריב. אני לא אוהב לריב. לא אוהב. לא אוהב. אני מפחד מהם. מפחד ממנו. מפחד ממני. פוחד לאבד אותו. אותי. אני לא אדם של מריבות. אן לי מושג אפילו איך עושים אותם. לכן הם יוצאות גרועות. אבל אני עייף. אני עייף תעזבו אותי. למה אני אשם בכלל עכשיו?.