۷ƙ|כנפי מציאות

59.

מציאות.

אמת ברורה המצורפת שקרים. חיים שלמים וחלקים חלקים. פעם דמיינתי אותה. חלקים חלקים של דמיון מכאיב. היום אני חי אותה. פורס את כנפיי. לוחם את חיי.

בלונה-פארק מתערבב לי הדמיון במציאות. נעלם. נשאר רק הזמן איכות והשמחה.

"נו על איזה מתקן ראשון?". אימו של טאהיונג מקפלת שרוולים ומניחה ידיים במותניים בעמדת היכון. אני וטאהיונג עומדים זה ליד זה. מחזיקים ידיים. מעבירים טלפתית מתקן ראשון. אימי אוחזת באנג'ל שמושכת אותה לקרוסלת הסוסים. מאקג'ון וג'ימין מהרהרים אם לא היה כדאי להביא יותר מים.

"לפי הסדר, קדימה." טאהיונג תכליתי. אין צורך בבלאגן. לפי הסדר.

אנחנו עולים על האנקונדה. צרחות וצעקות. אני מחזיק חזק את ידו של טאהיונג. צחוק ופחד מתערבבים עם האדרנלין. אשליה ומציאות מסתבכים לי בראש עם עבר והווה.

העבר...

"הרכבת הבאה בתור!". מכריזה גברת קים. מצביעה על המתקן המאיים על חיי. מוציאה מפיותינו שיירי צחוק. צוחקים על הרגעים בהם צעקה במתקן הקודם. מחרישה את אוזנו המסכנה של טאהיונג. "יש לכם דקה לשתות". הזכירה את מזג האוויר החם.

אביו של טאהיונג מופיע מהפינה יחד עם אחותו ובעלה. הקטנה בעגלה. "ג'ין-גו'!". טאהיונג שמח לראות אותה. מנשק את מצחה בחום ומחייך לה את חיוכו המלא שגורר ממנה פרץ חום מתוק. מקסים. צחוק ילדה קטנה.

אחותו מתקרבת אליי. "שמענו על המצב שלך ג'אנקוק." החיוך שלי קופא. הזמן איכות נדחק. המציאות חוזרת.

"אני בסדר עכשיו. הכל יהיה טוב. הגעתי להנות עם טאהיונג. מספיק דאגנו..." והוא אפילו יותר ממני. 

היא מהנהנת בהבנה. מחייכת. "בסדר. רק רציתי לומר שאנחנו תמיד כאן. כמו שעזרת לנו כשג'ין-גו' חלתה." במילותיה הכרת תודה על העבר. 

"תודה." אני לא מוצא מילה אחרת וטאהיונג מתקרב מהר כך שתודה היא קצרה ומספיקה. הוא תופס את ידי ומושך אחריו. "קדימה! אמא לרכבת!". אנחנו בורחים קדימה. מחייכים כשאימו מנסה להשיג אותנו יחד עם אחותו שהותירה את התינוק אצל אביה ובעלה.

הרכבת מטלטלת.

היא הופכת. לכל כיוון. אני מאבד מציאות ודמיון. עבר ועתיד. שמיים וארץ. ובטני מסבכת אדרנלין. פחד. צחוק. ואימה. השליטה על הפה שלי נעלמה ורק צעקות שנבלעות יחד עם שאר נוסעיה מתעופפות לאוויר הרועש. אני מרגיש לפתע את ידו של טאהיונג.

פניי מסתובבות לעברו. רואות את החיוך הענק שמרוח עליו. מצב הדדי. שנינו מקבלים בעיטה מאחור מאחותו של טאהיונג שמצליחה לצרוח. "רק אל תתנשקו כאן!". לא לפני שצעקה מבוהלת נפלטת מפיה כשאנחנו מתהפכים באוויר.