שלחו לי לבבות. הסופרת שלכם צריכה אותם 😶
-
זכרון הינו דבר טוב. מאוד. למרות שבכל דבר יש טוב ורע. וגם בזכרון יש. ועדיין. אני אוהב אותו.
"הנה הדלת המסכנה, כנראה ילדים נהנו לשחק איתה". הצביע נאמג'ון על דלת מאולתרת שהייתה עשויה מבד עבה שהגן על הרוח אי אז לא להכנס. משעשע לחשוב שבשבילי זה לא היה משחק. הייתה זאת מציאות. החיים שלי.
"הכל נשאר כמעט אותו דבר."הבטתי בה מבעד לבחוץ. יודע שלא בטוח להכנס פנימה. עיניי הסתובבו לים. במרחק מה מהבית הייתה ערמה שרופה מעט של עצים שחורים מעלי פיח. "ככל הנראה גם במדורה שלנו אנשים משתמשים". גיחכתי לעברו. שנינו נעמדים מול הגלים העוצמתיים.
"אנשים משתמשים בכל זה. לא כנראה". דיבר אליי. שערות ראשינו מתנופפות על פנינו בצהלה מהרוח.
"אתה לא מפחד שאי מי יזהה אותך? אתה מוכר לא רק באינצ'יאן אלא גם בסיאול. כל קוריאה כמעט יודעת עליך." הבטתי לכל עבר. לא רוצה שיפריעו לי. יפריעו לנו.
"הכל טוב." חייך אליי את הגומות שהתגעגעתי אליהם כל כך. חייכתי גם. "מה קרה בסיאול ג'אנקוק?". שאל אותי ברוך. התחלנו ללכת על החוף. רגלינו חשופים למים הקרירים והנעימים. "אני חולה. צריך תרומה. טאהיונג מתרחק ממני בגלל חברת ילדות שהגיעה אליו. ו..." עצרתי את התימצות. לוקח נשימה. "היא אמרה שהיא לא מבינה מה טאהיונג מצא בי. בטוחה שזה יעבור לו".
"שתגיד מה שהיא רוצה". גבותיו התכווצו. "זה לא אמור להשפיע עליך!".
"אבל זה משפיע." נעצרתי. מביט בו בנואשות. "אני.. אני לא יכול פשוט להחליק את זה באוזניים נאמג'ון." השפלתי את ראשי לחול. משחק איתו עם רגלי. "נעשתי חלש בשבועיים האחרונים...אני צריך אותו יותר משום מה".
"למה?". נאמג'ון רצה שאענה תשובה. היא באמת נפלטה מפי. מתת מודע. "כי אני צריך שיהיה כאן. להגיד לי שכל הסבל שעברתי שנה שעברה לא הולך לקרות עוד פעם. לא עוד פעם." בלעתי את הגוש בגרון. יודע שאני פחדן. "אבל הוא לא כאן. הוא כבר שבוע לא איתי. אני מפחד שהיא תיקח אותו..."
"ולכן ברחת עד לכאן כדי שיהיה לה יותר קל". הרים גבה משועשעת. הרגשתי סטירה. "מה אם עכשיו הם כבר יחד. מהלכים עם ידיים שלובות. או יותר רחוק. נהנים יחד במיטה שלו?".
הרגשתי אגרוף פתאומי בחזה.
היישרתי בחדות עיניים מלאות אש וגופרית. מזועזעות. לעברו של נאמג'ון. הפשטות בה אמר רק העצימה את תגובתי. הוצאתי נשימה רועדת שהחזקתי. מביט בו בעיינים חודרות. "לא. הם לא. אני בוטח בטאהיונג. אני יודע שלא יעשה זאת."
"האם זה פשוט נסיון לשכנע את עצמך או אותי?". המשיך לחדור ללב שלי נאמג'ון. מגלה עוד פיסה כואבת ומיישר אותה.
YOU ARE READING
۷ƙ|כנפי מציאות
Romance"המציאות עולה על כל דמיון". [עונה 2.] וללמוד זה חבל. והאם זה כדאי, ואפשרי, ובכלל? הפכתי עולם שלם בשבילי וזה עוד היה קל. ובשבילך עוררתי סערות וימים אל על. ויבשות נותבו לחלל. לא ידעתי לראות ולמצוא. תהיתי בחושך. בתוהו. בכלום. אתה היית נקודה שהאירה. שעז...
