סערה.
ישנם סערות שעוקרות שורשים. בתים. תחנות כוח. ושוזרות כאוס ובאלגן אדיר. ישנם סערות קטנות ואשיות. שעוקרות בתים. שהופכות לבבות. שפוצעות נימים דקים. שמבלבלות ומסבכות.
כמו הסערה שלי. סערת רגשות.
בלתי שקט לי. לא נוח. אני מרגיש בסערה. תקוע בלי מוצא לזוז. אפשרות החשיבה גם היא נמחקה מהקטלוג. והלב הוא הפצוע העיקרי. שורשיו נתלשים באכזריות עד שנותר אחד היחיד. שמחכה שאעקור אותו לבד. בכוח. בעצמי. כשיימאס לי כבר להלחם בסערה הזאת.
כשערך החלום היפה שלי כבר יהפוך שולי למול הסערה הענקית. החלום, היפה שהוא. עם כל הנוצץ. השלווה. האושר שיציע לי. לא יוכל לנצח בכוח העז של הרוח השולטת. והיא תכנע למלכה. תעבוד תחתה. תצטמק מולה. לגודל זעיר ובלתי נראה.
עד שתימחק. תיעלם.
תישאר רק חלום.
"דיברתי עם דודה שלך". אני נעצר בין המעבר למטבח ולסלון. מסובב את גופי לפתח המטבח. רואה את הפנים החזקות שחזרו אליה. את העוצמה. את הכוח. ואת החולשה שנאבדה כליל תוך לילה רויי בכיות, דאגה וייאוש. "האירוסין יהיו בעוד שבוע".
שתקתי. ובגלל שלעכל היה קשה. לא ידעתי איך להגיב.
"אתה תציע לה נישואין אז. זאת תהיה הצעת הפתעה בה יהיו גם הארוסין שלכם. על תאריך לחתונה נחשוב אחר כך." היא ממשיכה בקול רגיל. אבל-
הפעם אני שם לב רק לנואשות בקול.
ואני מרחם. עליה. ומפחד. עליה. ורוצה לשמור- עליה.
לעשות טוב. בשבילה.
התסריט טוב. הבמה בוודאי תהיה ערוכה גם היא עם כל התפאורה היפה. הפס קול יהיה מושלם. השחקנית תשמח לשחק את התפקיד הנכבד. והשחקן?.
השחקן לא יודע עכשיו מה להגיד. "אני ממהר ללמוד עם חבר. נוכל לדבר בערב ותספרי לי יותר ברור?". אני מציע הצעת פשרה בקול רך והיא מסכימה בהנהון חד וחלק.
והפעם. זה אני זה שמבחין בו.
רגליי פורצות מהבניין. הסערה מתחילה לגעוש. החלום שלי מתחיל לנוע. השורשים נצמדים בחוזקה. חלקם נופלים. הרוח... הרוח הנוספת של לפני כמה שניות מצטרפת. רוח חדשה. חזקה מכל קודמותיה. ואני עף יחד איתה ברחוב. עד שאני שוב נתקל בספסל ההוא.
בו.
הוא נעמד. אני עוצר. הוא מקשיב ואני לא מוציא הגה. הוא מפחד ואני חסר משענת, ערבות, שיהיה טוב.
אני ממשיך ללכת והוא מאבד את זה. "אתה לא יכול לברוח ממני כל פעם מחדש!". הצעקה עוצרת אותי. ואני מרים אליו עיניים. "אתה חושב שזה היה קל?. שכל כך פשוט לעשות את זה?. אתה יודע כמה לילות וימים התחבטתי ביני לבין עצמי עד שהחלטתי לשבור את כל מה שעצר בעדי בשביל לספר לך על הרגשות שלי?".
YOU ARE READING
۷ƙ|כנפי מציאות
Romance"המציאות עולה על כל דמיון". [עונה 2.] וללמוד זה חבל. והאם זה כדאי, ואפשרי, ובכלל? הפכתי עולם שלם בשבילי וזה עוד היה קל. ובשבילך עוררתי סערות וימים אל על. ויבשות נותבו לחלל. לא ידעתי לראות ולמצוא. תהיתי בחושך. בתוהו. בכלום. אתה היית נקודה שהאירה. שעז...