יצאתי מהיכן שהוא. הכל נוצץ. יש אור מסנוור כלשהוא שפוגש בעיני.
אני זוכר טוב טוב. כמעט הכל.
הרגשתי לחץ והתרגשות. רציתי לקפוץ במקום והבעת פניי הייתה לא רגועה. בכלל. למרות שמסביבי אנשים חייכו ודאגו לי. מחמיאים לי על משהו שאיני יודע מהו. נשמתי בקושי. התנשפתי. ליבי פעם מהר. מאוד מהר. ולמרות כל זאת. אני זוכר.
הרגשתי אושר. אושר גדול. ענק. עצום.
אימי הייתה שם. גם אחי הגדול. אנג'ל רצה שם עם עוד בת בגילה. משחקים תופסת בין האורחים. הכל היה יפה. זוהר.
אני זוכר.
היה מקום כלשהוא. גדול. שם כולם עמדו משני הצדדים, בכיסאות מיוחדות כשבאמצע, מעבר בו עברתי ברגע כלשהוא. שומע מוזיקה יפה שמתנגנת.
אני זוכר.
ליבי פעם. עיניי הביטו בצפייה בדמות כלשהיא שעמדה בסוף המעבר. ושנינו העברנו את אותו מסר-
אני מתרגש. אני שמח. אני מאושר.
אני זוכר.
הדמות הזוהרת באור מסנוור לקחה את ידי. החלפנו מבטים. לא חייכתי. הסיבה הייתה כי הדמות הביטה בי במבט שנתן לי ביטחון. מבט שאמר לי אני שלך ואתה שלי. ומעכשיו?- זה לעולם. החיוכים. הדמעות. המריבות והידידות.
אני זוכר...
עכשיו אני נזכר...
חלמתי על החתונה שלי.
שלי ושל טאהיונג.
"ג'אנקוק". הרמתי את ראשי מהשולחן. מביט לעיניו עם שלי המכווצות. "אתה רוצה עוד כדור?".
"לא." כמעט יבבתי. קברתי את פניי חזרה בין ידיי. הבחילות חזרו אליי בעוצמה. הרגשתי שגופי בוער ושורף. אבל אני עכשיו אצל טאהיונג. לא משנה שבבוקר היה רגע מאוד מביך בינינו בו לקח לי זמן להבין מה אני עושה אצלו. רוב הזמן היה שקט ביני לבינו. פחדתי לדבר. מתבייש. איני בביתי. והוא. שתק.
איני יודע למה.
לבסוף בשביל לא להעיק עליהם לקחתי נשימה והרמתי את ראשי. עם חיוך גדול שהצלחתי לצייר על שפתי. "אני יכול לעזור עם אירגון הבית ליום הולדת שלך?". הבטתי בו בחשש. קולי קטן. נושך את שפתיי בלחץ. אימו ואביו היו בסלון הגדול. מסדרים שם. אחיו נסע לקנות אי אילו דברים.
הוריו מאוד השקיעו בבן שלהם. מאוד. טאהיונג סיפר לי על כך רבות אי אז...
לא ידעתי בכלל אם ירצה שאהיה אצלו ביום הולדת. לא ידעתי בכלל מה ילד יום. ומה המחר יציע. אבל פשוט זרמתי. שורד כל דקה עם מגוון האפשרויות שהגישה בפניי. "כן בהחלט. למה לא?." הוא היה נראה מהורהר לרגע אבל אז הנהן בשביעות רצון. "אמא, אני נותן לך כוח עזר מאוד טוב." החמיא לי בלא מודע.
YOU ARE READING
۷ƙ|כנפי מציאות
Любовные романы"המציאות עולה על כל דמיון". [עונה 2.] וללמוד זה חבל. והאם זה כדאי, ואפשרי, ובכלל? הפכתי עולם שלם בשבילי וזה עוד היה קל. ובשבילך עוררתי סערות וימים אל על. ויבשות נותבו לחלל. לא ידעתי לראות ולמצוא. תהיתי בחושך. בתוהו. בכלום. אתה היית נקודה שהאירה. שעז...
