"זה נכון?".
היו המילים הראשונות שפגשו בי כשנכנסתי לכיתה.
"מה נכון?". השבתי בגבה מורמת.
סי-ג'י נאנחה עמוקות כשמסביבה מחכים לתשובתי כל מעריציי. "שיש קשר בינך לבין הראפר המפורסם אר-אם. או בשמו האמיתי קים נאמג'ון?". אישוניה ידעו את התשובה. הן רצו רק הוכחה ממני. כי אני הנושא המדובר.
אישית לא רציתי בכלל שידעו מיכך. סיפרתי על כך למאק-ג'ון. ביקשתי שלא יתפרסם הדבר והצלחנו. אבל כנראה שנאמג'ון מצליח טוב בקרירה. ושמו מופץ בכל רחבי ארצינו. גורם לי לעוקץ בלב על שגם אני יכולתי לקבל את הבמה ואת הקהל אותו כל כך רציתי.
"אתם הופעתם יחד?".
"רגע זה היה בתקופה בה לא הגעת ללימודים?".
"עשיתם יחד שיר?".
"יש לך את מספר הפאלפון שלו אוליי? אני כל כך רוצה תמונה איתו..." נאמה אחת במורת רוח.
ולבי רק רצה לצאת מחזי בכוח. עשיתי צעד אחורה אך הן הקיפו אותי מכל צד. ניסיתי לדבר. לומר משהו. אך הן היו שקועות בלשמוע את עצמם. "ג'ון ג'אנקוק!". צעקה פילחה את הכיתה שהשתתקה. סביבתי פונתה במהירות כשכל התלמידים התיישבו במקומותיהן בצייטנות.
נותר רק אני. והמורה. במערכה בלתי שווה לחלוטין. לפני שרציתי למר שזאת אינה אשמתי כבר מצאתי את עצמי מחוץ לכיתה.
טיקים של עצבים נדנדו בגופי וכמעט ניפצתי את החלון של המוסד. לבסוף מצאתי כיסא עליו התיישבתי באנחה. מתחיל לשחק עם אצבעותיי.
"המורה לא הגיע?". הרמתי את עיניי לדמותו שהתקרבה אליי בגבות שואלות. תובעות.
"הוציאו אותי". השבתי כילד נזוף לפני אימו. גיחוך חצה את שפתיו. "אותך? את המלאך, נו באמת". אך הפנים המוטרדות שעשיתי לו שנייה אחר כך שינו את דעתו. "בסדר, אז לא נכנסים כל השיעור?". מיהר לוודא ואני מיהרתי להנהן.
"מושלם! בא." עיניי נפתחו בעודו לוקח את ידי שוב. מזכיר לי ימים רחוקים. "הרבה זמן לא יצא לנו לדבר נורמלי". לא הייתי לחוץ עד אשר פתח את פיו ודיבר. לסומק הנואש שהוחבא אומר להגנתו שלא ידענו מה הנער המתבגר הזה תיכנן. והוא תיכנן. ועוד איך.
"שב". הורה לי לאחר שהתיישב. כנראה שלא הבנתי את פקודתו. שנייה אחרי שהתכוונתי לשבת לידו בדשא הרך הוא משך בידי, גורם לי לקרוס על ברכיו בפתאומיות. אם חשבתי על הימלטות, ידיו כלאו אותי. בית כלא אנושי.
"קדימה". ולמול החיוך התמים והרגוע הזה אבדו כל מילותיי. הכעס. העצבים. התיסכול. הכל שיחק בי והפסדתי במערכה הלא פרית הזאת. "הלחצתי אותך?". פניו הפכו רכות כשסרקו אותי לעומק. את תגובותיי. את האני העצמי שהיה מולו. "לא נוח לך?". שאל בדאגה כשראה את מבטי.
YOU ARE READING
۷ƙ|כנפי מציאות
Romance"המציאות עולה על כל דמיון". [עונה 2.] וללמוד זה חבל. והאם זה כדאי, ואפשרי, ובכלל? הפכתי עולם שלם בשבילי וזה עוד היה קל. ובשבילך עוררתי סערות וימים אל על. ויבשות נותבו לחלל. לא ידעתי לראות ולמצוא. תהיתי בחושך. בתוהו. בכלום. אתה היית נקודה שהאירה. שעז...
