בחיי. קשה לי לעבור מרגש לרגש במהירות השיא.
אני כן יכול, אם מצבי הנפשי לא טוב באותם ימים. והתקופה שעוברת עליי מטלטלת עד שאיני שולט ברגשותיי. אך בעיקרון קשה לי. במיוחד מעצב. קשה לי מהר לנחם את עצמי. לעבור הלאה. להרגיש בסדר. אני חש בצורך לשקוע עמוק אף יותר.
אבל...
היה דבר אחד שיכול להחזיר לי את השמחה מהר. ולא היה אכפת לי עד כמה פגוע הייתי. עד כמה יש לי רצון לבכי ודמעות. הייתי נרגע מיידית. בזכות-
טאהיונג.
כשהייתי מביט בו ורואה שהוא בסדר. שהכל טוב איתו. ואף יותר מיכך, הוא שמח. נשמתי הייתה נרגעת. כל דאגותיי התפרחו לאוויר העולם ואני נשארתי עם שלוות מוות מדומה.
אחרי הכל...
אני אהבתי אותו מאז ומעולם. כבר שבע שנים פלוס אני טומן בליבי את הרגש הנשגב ההוא כלפיו. שבע שנים שאני מביט בו. רוצה שרק יחייך. רוצה לברוא לו עולם בו רק יוכל לשמוח. ואני, עדיין אוהב אותו. עם כל כולי. אולי אף יותר מיום ליום. אני נופל חזק מדיי. וכמה שאני חושב שנפלתי מספיק אני נופל עוד יותר.
טאהיונג... למרבה הפלא למרות שהוא התוודה. התמלאתי בהיסוסים לגבי רגשותיו. והאם עליי להאמין בו. לא ידעתי אם לתת לו את האימון שלי. לפתע- הרגשתי שאני כבר לא בטוח לגביי כלום. חשתי שאני לא יכול לבטוח באף אחד.
במיוחד אחרי שאין לי משפחה כרגע לייד.
וכשאחד מחבריי התגלה כאחד מאלה שהיו לייד כשפגעו בי מינית בעבר...
יבבה מתוסכלת יצאה משפתיי בעודי מבלגן את שיערות ראשי ונשען לבסוף לאחור. על גדר המרפסת הרחבה. הבעת פניי מיואשת יותר מתמיד.
אני עייף.
סרקתי את השמיים השחורים. מלאי כוכבים נוצצים. בהירים. יפים. נדירים... בגלל החשמל העוטף אותנו תמיד ולכן.. האפשרות לראות אותם בצורה יפה. נגנזה דיי בכוח. ואנו? לא נגד כך. חבל שאני היחיד שכן-
פתחתי את דלת המרפסת. קולט כמה רגעים לפני את דמותו הצנומה יושבת עם רגליים מחובקות לחזה. נשענת על גדר המרפסת שלנו. חשבתי שהוא ילך אתמול אבל הוא נשאר. ולמרות זאת הוא פחות מדבר. שקט כל היום. וניתן להבחין בפניו שהוא מרגיש פה מעמסה על הבית.
אפשר להבין אותו. זה לא שיש לו פה מישהו קרוב. אני לא מסמן לו אפילו שיש לי רצון לדבר איתו. האגו שלי חזק מדיי. מדוע שאלך ואבקש סליחה כשהוא זה שצריך להתחנן על כך ששיקר לי ופגע בי במודע?. במיוחד שהוא הודה לפני כל משפחתו והאורחים באירוסין המטומטם הזה באהבתו-
הוא לא אמר את שמי.
למה?.
רק עכשיו אני קולט. הוא פחד שגם אני אסבול מהומופוביות.
YOU ARE READING
۷ƙ|כנפי מציאות
Romance"המציאות עולה על כל דמיון". [עונה 2.] וללמוד זה חבל. והאם זה כדאי, ואפשרי, ובכלל? הפכתי עולם שלם בשבילי וזה עוד היה קל. ובשבילך עוררתי סערות וימים אל על. ויבשות נותבו לחלל. לא ידעתי לראות ולמצוא. תהיתי בחושך. בתוהו. בכלום. אתה היית נקודה שהאירה. שעז...
