"טאהיונג ל-לא.." גופי רעד. עיניי דמעו ללא קושי והדמעות התחרו מי יוצאת ראשונה. כשבכל הפאניקה הזאת, הרגשתי לפתע איך השחיל את ידיו לראשי. נוגע בעור החשוף שבו. המקולף והפצוע. גורם לי לעצום עיניים מעונג. זה היה נעים. לא כואב.
נשיקה במצח שלי. אחר כך בצוואר שלי. עמוקות יותר. טורפות יותר. כשידו עדיין בראשי. לא נותנות לי לפקוח עיניים. ידו השנייה ליטפה את המותן החשוף שלי. עוברת באטיות ובשלווה לירך שלי. מרגיעה.
"זה אני." לחש לי לאוזן. עוזב את שערותיי. פקחתי את עיניי. מתנשף. חיוך קטן על פניי.
להגיע לדבר האמיתי?.
לא.
אני רוצה שזה יקרה ברגע בו נחלוק מיטה יחד. כשבאצבעות של שנינו טחובות בעדינות טבעות נישואין יפות. מבטיחות עולם ועתיד שלם שרק התחלנו לבנות. אבל גם אז, כשנגעו בי. לא הגענו לדבר האמיתי. ומיכך פחדתי. שלא אוכל לחלוק עם טאהיונג את מאקסימום המגע שארצה וגופי ימנע זאת מייד בתחילת התהליך.
אבל טאהיונג זה טאהיונג.
והוא פיצח גם את החומה הזאת.
הלטיפות שלו המסו אותה. הנשיקות הקטנות שטיילו בגופי חוררו בה שקעים. לא התאחדנו בגוף. התאחדנו בנפש וזה מה שגרם לבקיעתה. סיפרתי לטאהיונג. כל מה שקרה ונעשה. ובלילה... הוא חזר על כל מה שהם עשו.
אך בדרך אחרת.
את הצלקות שהם שמו, הוא הסיר. כל כאב בנפש הוא ריפא עם המגע העדין שלו. מעולם לא חשבתי שלהיות קרוב כל כך, גם אם זה לבהות בעיניו שעה שפנינו במרחק נגיעה, תגרום ללבי אושר אנסופי כל כך אף יותר. טאהיונג העביר בי תיקון מיוחד שריפא אותי סופית. מסוחרר מרגש, סיימנו את הלילה כשהוא גוהר מעליי. נותן. חולק איתי סודות ונשיקות. מגע מיוחד שישאר רק בשבילו. שיחול רק בטירטוריה שלו.
ובבוקר שלאחר מיכן קמתי אחר. שמחה פנימית ובלתי מובנת אוכלת אותי. מפעימה את לבי הזחוח. הרגשתי אחר מיום האתמול. נקי יותר. זך ונוצץ. והחשוב מכל מאוהב. ואוהב.
"הנסיכה שלנו מאושרת היום". הפסקתי לבהות והסטתי מבט לסי-ג'י. משפיל מבט. מסתיר חיוך מאושר ולחיים סמוקות. "כלום לא קרה.."
"אתם רואים!". היא הזדעקה והחבורה פרצה בצחוק לדרמטיות שלה. "אפילו לא אמרתי שמשהו קרה- רגע!". ידה הונחה על פיה ועיניה התרחבו באימה. "אז מה קרה??".
"אוייש את לא תעזבי אותו, מה?". צחקק ג'ימין. מעביר איתי קשר עין משמעותי שניתקתי מהר. "אולי הנסיך יואיל בטובו לענות?". סובבתי את ראשי כמו כולם לכיוון אליו הסתכלה. מרגיש את לבי מתחיל לפעום. החיוך עלה אוטומטית. נשכתי את שפתיי על מנת לא להראות משוגע.
הוא קשר את עיניו בשלי ומאז היה קשה להתנתק. חיוך גדול עלה על שפתיו ולעומתי הוא לא הסתיר זאת. צעדיו מיהרו אליי ולא הספקתי לספור שלוש פעימות מהירות כשגופו נחת לידי. מחבק את מותניי קרוב אליו. "היי". במילה הראשונה כבר מצאתי את עצמי נמשך לברכיו הנוחות. את המילה השנייה הוא לחש לי לאוזן. "התגעגעתי יפה שלי.."
YOU ARE READING
۷ƙ|כנפי מציאות
Romance"המציאות עולה על כל דמיון". [עונה 2.] וללמוד זה חבל. והאם זה כדאי, ואפשרי, ובכלל? הפכתי עולם שלם בשבילי וזה עוד היה קל. ובשבילך עוררתי סערות וימים אל על. ויבשות נותבו לחלל. לא ידעתי לראות ולמצוא. תהיתי בחושך. בתוהו. בכלום. אתה היית נקודה שהאירה. שעז...
