۷ƙ|כנפי מציאות

58.

היא ניסתה להשתנות. 

ראיתי את זה בטקסטים שמעולם לא שלחה לי. היה לה בכלל את מספר הפאלפון שלי?. ההודעות והדאגה שהפגינה. היא התחילה לבקר. להתקשר. לנסות ליזום שיח. בא נגיד שמעט דחפתי אותה. כעסתי שרק עכשיו היא נזכרה. רק עכשיו הבינה שיש לה בן. 

ויש לו לב. 

"אנג'ל..." הנחתי אותה בזהירות על הרצפה. היא מרימה אליי עיניים. "איך את? איך... איך אמא?". מלמלתי את המילה הזרה והמוכרת. הקרובה והרחוקה. הקטנטונת חייכה אליי חיוך של כוכבים. מדלגת למגירה שלה בחדר.

"אמא קנתה לי ת'משחק שיש לגו-הרה. עכשיו אני אראה לה שגם לי יש. ואני- אני!- אני אתן לחברות 'שלי לשחק עם זה ולא אהיה קמצנית". הרימה סנטר גאה. רוכשת צדק שכמוה. "אמא אמרה שהיא ואני נלך היום אל היון סו גם. והיא תקנה לי גלידה בדרך לפארק. ו.. ו... אמא אמרה..."

המילה הקרובה-הזרה לא פסקה. והמתנות. והדאגה. כיווצתי גבות והבנתי שלעומתי, אנג'ל מקבלת את כל תשומת הלב בשמחה. ואפילו מנצלת אותה. רק אני הודף אותה. לא כל כך מאמין למשחק. 

אולי...

אני צריך להרפות?. להאמין לה?.

"ג'אנקוקה.!". התרוממתי על רגליי. משיב אליה את מבטי. "כמה טוב שהגעת, אתה רעב?". היא תלתה את התיק שלה. מביטה בי בעיניים מצפות.

"אני..." מלמלתי מעט בהיסוס שעה שהתיישבתי על יד השולחן. מביט בגבה. מורידה צלחות. "יש לי השבוע... תור בבית החולים". היא נעצרה. מסובבת אליי את פניה. "תודה לך..." לחשתי. הרגשתי כמו זר. ובו זמנית בבית. משהו חצוי.

"נו באמת, ברגע שהבדיקות הראו שאני מתאימה רצתי להחתים מסמכים אתה רציני?". צחקקה. אישת הקרח של הבית. מלכת אנטרטיקה. מצחקקת. "ואחרי הכל..." היא הניחה מולי צלחת חמה. חיוך קטן ורך עולה על פניה. "אתה הבן שלי".

שנינו מובכים.

"-שנמצא במערכת יחסים עם טאהיונג." הוספתי. השפלתי את עיני. לבי התחיל לפעום במהירות. זה נפלט מהר. תקפתי באינסטינקט. לא רגיל לרכות. היא נאנחה-לא אוהב אנחות. לא. לא את שלה. לא את של אף אחד. "ג'אנקוק, בא לא נדבר על הנושא הזה עכשיו-

"זה לא נושא אחר אמא!". הרמתי טון. מביט בה במבט סוער. "אנחנו עדיין באותו נושא. אני הבן. טאהיונג הוא לא נושא אחר הוא חלק ממני!".

"ג'אנקוק אני לא מעוניינת לדבר על זה אתה לא מבדיל כרגע.." עיניה התכווצו באכזבה. לבי נסרט. עוד צלקת. "אין מה להבדיל זה אני, מה לא מובן?". הרמתי גבות בבילבול.

"אני לא מבינה אוקיי?!!". באחת קולה הורם. הפכתי מגור אריה לאוגר קטן. רוצה להתכווץ בכלוב. נלחם בלהשפיל מבט. לא. אני צריך להרים אותו. לא להפסיד. "אני לא מבינה את כל הקטע שלך עם טאהיונג. אני לא מסוגלת להבין ולא אבין!. במיוחד לאור העובדה שאתם צעירים. זאת אהבה חולפת אבל גם את זה אתה לא מבדיל!". הלמה בי. "אני לא אוהבת!, לא אוהבת את טאהיונג שלך!". ירתה רסיסים אחרונים של כעס.